הולך רכיל מגלה סוד, ונאמן רוח מכסה דבר

קוד: ביאור:משלי יא13 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק יא    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31 
יא13 הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד, וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר.

 סגולות

לפני שאתם משתפים אדם בסודותיכם, בדקו את התנהגותו - אדם ההולך מאיש לאיש ו"סוחר" בשמועות כמו רוכל, יש לחשוד בו שיגלה גם דבר שנאמר לו בסוד (בסתר);    אולם אדם הנאמן לחבריו לאורך זמן, אמין יציב ועקבי ברוחו (דעותיו ודיבורו), עליו אפשר לסמוך שיכסה (יסתיר) גם דבר שנאמר לו בגלוי.

 מצודות

המגלה סוד חבירו, הרי הוא הולך רכיל, ואף אם לא סיפר הדברים לפני מי שנאמר עליו, כי "חברך - חברא אית ליה", ויגולה הדבר גם אליו;    ומי שרוחו נאמנה לה', הוא מעלים כל דבר, ואם לא נאמר בסוד.


 עצות

בחירת אנשים שיודעים לשמור סוד היא משימה חשובה, גם לאנשים פרטיים וגם לגופים גדולים כמו צה"ל. ספר משלי מלמד איך איך לבחון את הזולת, כדי לדעת מראש האם יש חשש שהוא יגלה את הסודות שיימסרו לו. בפסוק זה ישנן שתי עצות שונות לבחירת שותפי סוד:

א. הולך רכיל מגלה סוד -

הולך רכיל = אדם ההולך ברגליו כדי לסחור בשמועות כמו רוכל; אדם שאוהב להפיץ "חדשות עסיסיות". אדם כזה משתמש בפיסות-מידע על אנשים אחרים כדי לספק את רצונו בתשומת-לב, ולכן קיים סיכוי גדול שאדם כזה יגלה סוד, ולא כדאי לסמוך עליו (מלבי"ם, דעת מקרא). ומצד שני -

ב. ונאמן רוח מכסה דבר -

נאמן = יציב ומתמיד, רוח = מחשבות; מכאן: נאמן רוח = מי שמחשבותיו יציבות ומתמידות, שאינו משנה את דעתו במהירות. ניתן לגלות, ע"י היכרות אישית או תחקיר בטחוני מקיף, אם האדם נוטה לשנות את דעתו בקלות - לעבור מתנועה לתנועה, מקצה לקצה במפה הפוליטית, וכו'; במקרה זה, קיים חשש שהוא גם ישנה את הזדהותו, ויגלה את הסודות לאויב; אך אם הוא נאמן רוח, יציב ומתמיד במחשבותיו, מסתבר שיוכל לשלוט גם ב"רוח שפתיו" ולכסות דברים ודיבורים שיתגלו לאזניו.

 הקבלות

ישנו פסוק דומה שבו הצלע הראשונה של פסוקנו מופיעה בסדר הפוך, משלי כ19: "גּוֹלֶה סּוֹד - הוֹלֵךְ רָכִיל, וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב"  (פירוט). מה ההבדל בין הפסוקים?

1. כפי שפירשנו כאן, הפסוק שלנו מכוון לבעל-הסוד, ומלמדו את מי לא כדאי לו לשתף בסודותיו;   והפסוק בפרק כ מכוון לאדם שגילו לו סוד, ומלמדו שעליו לשמור על הסוד היטב כי גילוי הסוד הוא עבירה על איסור תורה "לא תלך רכיל בעמך".

2. מכיוון שזהו משפט שֵמָנִי, ניתן גם לפרש להיפך - ניתן לפרש שפסוקנו בא ללמד על האיסור לגלות סודות (מצודות), והפסוק בפרק כ בא ללמד איך לבחור שותפי סוד. לפי זה, החצי השני של פסוקנו יתפרש אחרת:    נאמן רוח = מי שהוא נאמן ברוחו אל ה', ומקיים את תורתו, כמו בתהלים עח8: "וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה, דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ";    ונאמן רוח מכסה דבר = הנאמן לה' ושומר את תורתו מכסה ומסתיר כל דבר שנאמר לו, גם אם לא נאמר לו בפירוש שזה סוד, כדי שלא ייכשל בעבירה על האיסור "לא תלך רכיל" (מצודות, מלבי"ם).

3. בפרק כ נאמר גּוֹלֶה בבניין קל, ובפסוקנו נאמר מְגַלֶּה בבניין פיעל, שיש לו גם משמעות של גרימה והפעלה. אם כך, הפסוק שלנו מלמד שאסור גם לְגַלּוֹת סוד - לגרום לאחרים לחשוף סודות. בפרט, אסור להפציר באדם "נו, תספר לי מה הוא אמר לך, אני סקרן", או לשאול אותו שאלות מכשילות: "רגע, הוא דיבר על ראובן?" "אה, לא? אז אולי על שמעון?" וכו'... גם זה אסור משום רכילות.

הפסוק הבא (פסוק 14) מדבר על תחבולות, ואפשר להסיק מכאן שיש להשתמש בתחבולות על-מנת לשמור על סודות - ראו משלי טו22: "הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם" (פירוט)

פסוק דומה נמצא במשלי בן סירא: "רבים יהיו דורשי שלומך, גלה סודך לאחד מאלף".

 דקויות

לפי מבנה הפסוק, הולך רכיל הוא ניגוד של נאמן רוח.    הולך רכיל הוא אדם ההולך ברגליו כדי לסחור בשמועות כמו רוכל - אדם האוהב להפיץ "חדשות עסיסיות".  מדוע הוא מנוגד אל נאמן רוח?   הדבר תלוי בפירוש הביטוי:

1. רוח נזכרה פעם אחת במשמעות של דיבור, ישעיהו יא4-5: "וְהִכָּה אָרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע, וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו".   לפי זה נאמן רוח הוא אדם המדבר דברי אמונה ואמת.

- אולם לא ברור מדוע זה מנוגד אל הולך רכיל, הרי גם דברי-רכילות, המגלים סודות ופוגעים בפרטיות הזולת, עשויים להיות דברי-אמת, ואפשר לתבל אותם גם בהרבה דיבורי-אמונה...

- ועוד: הביטוי רוח כשלעצמו (בלי תוספת "שפתיים") אינו מציין דיבור.

2. רוח נזכרה כמה פעמים במשמעות של מחשבת-לב, ונאמן נזכר כמה פעמים במשמעות של: יציב, עקבי, מתקיים לאורך זמן, כמו בשמואל ב ז16: "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם".  אם כך, נאמן רוח הוא אדם יציב ועקבי במחשבותיו ודעותיו, אינו נוטה "להחליף צד" ולעבורמעם לעם, ולכן אפשר לסמוך עליו שישמור סודות ולא יגלה אותם לאויבים.   זאת בניגוד להולך רכיל, שתמיד הולך ועובר מדעה לדעה, רוכל וסוחר בערכיו ועקרונותיו ומוכן 'למכור' אותם תמורת רווח, ולכן גם לא יהסס לגלות סודות לאויב.

3. ברוב הפסוקים, משמעות התואר נאמן היא כמו בלשון ימינו, אדם שאפשר לסמוך עליו, אדם המכבד את התחייבויותיו לזולת, כמו במשלי כה13: "כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר, צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו, וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב" (פירוט).    נאמן רוח הוא אדם שיש לו קשר הדוק, יציב ועקבי עם חבריו, כמו בתהלים עח8: "דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ". לכן חבריו יכולים לסמוך עליו שיישאר נאמן להם ולא יגלה את סודותיהם.    זאת בניגוד להולך רכיל, המסתובב כמו רוכל בין אנשים רבים, רוצה ליצור כמה שיותר קשרים עם כמה שיותר אנשים, ולשם כך מוכן גם "למכור" את הסודות של חבריו (ע"פ מלבי"ם, דעת מקרא).

 פרק יא    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות