קוד: ביאור:קהלת י3 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
קהלת י3: "וְגַם בַּדֶּרֶךְ, כשהסכל[כְּשֶׁסָּכָל] הֹלֵךְ, לִבּוֹ חָסֵר, וְאָמַר לַכֹּל 'סָכָל הוּא'
".
מי אומר למי "סכל הוא
"? ומדוע הפסוק מתחיל במילת חיבור "וגם
"? שני פירושים:
הסכל כאילו 
אומר לכולם  
שהוא  עצמו 
סכל.    הוא לא מתכוון לזה, אבל ההתנהגות שלו מפגינה את סכלותו לעין כל: "בהליכתו ובדבורו, הכל מכירין שהוא שוטה
" 
(רש"י).
המילה 
וגם   עניינה "אפילו": "אפילו בהיותו 
בדרך, שלא במקום מושבו, אפילו 
כשהוא הולך   ואינו מתעכב, נראה לכל שהוא 
חסר-שכל... מעשיו וענייניו לא בהשכל, וכאילו בפיו 
יאמר לכל   ש
הוא סכל
"
 (מצודות ע"פ אבן עזרא).
הסכל אומר על כל  אדם שהוא פוגש, 
שהוא סכל; "הפוסל - במומו פוסל
". המילה 
וגם  מקשרת את הפסוק לפסוק הקודם,
קהלת י2: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ
" (פירוט), כלומר:
אפשר לראות כאן רמז להומור עצמי של שלמה המלך: הרי הוא עצמו האשים אחרים בסכלות, 
קהלת י6: "נִתַּן 
הַסֶּכֶל   בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ
" (פירוט), אפילו בבנו חשד שיהיה סכל, 
קהלת ב19: "וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ 
סָכָל   וְיִשְׁלַט בְּכָל עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, גַּם זֶה הָבֶל
" (פירוט). אם כך, בפסוק שלנו שלמה רומז על עצמו שהוא עצמו הסכל המאשים אחרים בסכלות...  ואכן הוא כבר כתב על עצמו בתחילת הספר,  
קהלת א17: "וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת 
וְשִׂכְלוּת   יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ
", 
קהלת ז25: "סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל 
וְהַסִּכְלוּת   הוֹלֵלוֹת
" (פירוט).