חנופה בספר איוב

קוד: חנופה בספר איוב בתנ"ך

סוג: כלל_ספר

מאת: אראל

אל:

אחד הנושאים המרכזיים בויכוח שבין איוב לבין רעיו הוא חנופה. חנופה היא נסיון למצוא חן על-ידי ייפוי המציאות, למשל באמירה על רע שהוא טוב. בספר איוב, שני הצדדים בויכוח מאשימים זה את זה בחנופה.

בלדד השוחי אומר (איוב ח13): "כֵּן אָרְחוֹת כָּל שֹׁכְחֵי אֵל, וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵד". דבריו נאמרים בתגובה לאיוב, שאמר בפרק הקודם (איוב ז6): "יָמַי קַלּוּ מִנִּי אָרֶג, וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה". בלדד אומר שאכן " תקות חנף תאבד ", ובכך רומז שאיוב הוא חנף - הוא מציג את עצמו כצדיק כדי למצוא חן בעיני הבריות, אך למעשה הוא חוטא בסתר.

איוב לא עונה מייד, אבל במענה הבא שלו - המסכם את טענותיו ב"סיבוב" הראשון - הוא אומר (איוב יג16): "גַּם הוּא לִי לִישׁוּעָה, כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא". אחרי שהוכיח את רעיו על כך שהם מנסים להגן על האמונה בשכר ועונש בדברי שקר, ואחרי שהצהיר שוב שהוא מתכוון להמשיך להוכיח לפני ה' שדרכיו שלו ישרות, אמר שהוא בוטח בה' שיקבל את דבריו ויושיע אותו מהאשמותיו של רעיו, "כי לא לפניו חנף יבוא" - ה' אינו סובל חנפנים ולא ייתן להם לבוא לפניו. איוב רומז שרעיו הם חנפנים - הם אומרים דברי שקר כדי למצוא חן בעיני ה', אך ה' מעדיף אנשים שאומרים אמת.

נתאר בקצרה את המשך הויכוח (לפרטים נוספים יש לעיין במפרשים על כל פסוק):

אליפז התימני אומר (איוב טו34): "כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד, וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד", ובכך רומז לאסון שבא על איוב - בניו מתו והוא נשאר גלמוד, ואש אכלה את רכושו (איוב א16).

איוב עונה: (איוב יז8): "יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל זֹאת, וְנָקִי עַל חָנֵף יִתְעֹרָר", כלומר, כל מי שיש לו לב נקי יתעורר ויכעס על החנופה שלכם, שאתם מחניפים לה'.

צופר הנעמתי משיב (איוב כ5): "כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים מִקָּרוֹב, וְשִׂמְחַת חָנֵף עֲדֵי רָגַע", ושוב רומז לשמחתו של איוב, שהיתה קצרה ונסתיימה ברגע אחד.

איוב מצדיק את עצמו ואומר (איוב כז8): "כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע, כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ" - הרי אני יודע שה' ישלך מעל פניו את נפשו של החנף, כי הוא מתעב חנופה, ובוודאי שלא אבחר להיות חנף.

וגם אליהוא הבוזי מתייחס לחנופה:


תגובות