הריפוי הניסי בתנך

קוד: ריפוי ניסי בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: הילה עמיצור

אל: כפית ה'תשנ"ט אדר

בתנ"ך נתקלתי ב2- שיטות ריפוי:

המקרים שבדקתי הם:

1. שמות ט"ו, כ"ג- כ"ו - במרה משה מרפא את המים המרים ע"י עץ.

2. במדבר כ"א, ה'- ט' - אחרי תלונת בנ"י ה' שולח נחש להמיתם והם נרפאים ע"י נחש הנחושת.

3. מל"ב ב', י"ט- כ"ג - אלישע מרפא את מי יריחו הרעים בעזרת מלח.

4. מל"ב ד', ל"ח- מ"א - אלישע מרפא נזיד שיש בו מוות בעזרת קמח.

5. מל"ב ה', א'- ט' - צרעת נעמן נרפאת ע"י טבילה במי הירדן.

6. מל"ב ו', א'- ז' - לבני הנביאים נופל ברזל למים וכדי להציפו זורקים למים עץ.

מל"ב כ', ה'-ח'/ ישעי'ה ל"ח, כ"א - חזקי'ה נרפא משחין בעזרת דבלות

דבר ראשון אני רוצה לשייך כל מקרה לצורת רפואה:

1. במרה - האם העץ מר או מתוק?

"  ר' יהושע בן קרחי'ה אומר- הרדופני הי'ה." (הרדוף זה אחד הצמחים הבודדים שכולו רעיל)

"ר' אליעזר המודעי אומר- עץ זית הי'ה ומכל מקום בין מר למר דבר מר הי'ה."

החזקוני- "דרכו (של הקב"ה) לעשות נסים כמנהג העולם שמטילין סם מתוק לתוך דבר מר."

החזקוני חושב שמדובר בעץ מתוק, אולם מכיוון שיש רוב לטובת עץ מר נשייך את המקרה לשיטת ריפוי המר במר.

2. בנחש הנחושת - כאן ברור שמדובר בשיטת הדומה ירפא את הדומה.

חזקוני- "ודווקא נחש ולא בריה אחרת להודיע נפלאותיו של הקב"ה שכך מידותיו של הקב"ה שהוא מכה באיזמל ומרפא באיזמל."

רד"ק בשם אביו- "אמרו חכמי הרפואות כי אדם אשר ישכנו הנחש ויראה הנחושת מיד מת, לפיכך אמר הקב"ה למשה עשה לך נחש נחושת והי'ה כל הנשוך וראה אותו וחי בהיפך טבע העולם להגדיל הנס." - לפי אביו של הרד"ק זהו ממש ריפוי המר במר.

3. ביריחו - הריפוי נעשה בעזרת מלח. ידוע שמלח מקלקל מים ולכן ברור שזו שיטת המר במר.

מכילתא- "והלוא המים יפים שתתן בהם מלח מיד הם נסרחים, הא כיצד נתן דבר המחבל לתוך דבר שמתחבל? כדי לעשות בו נס".

4. בסיפור הנזיד -

מה משמעות "נזיד שיש בו מוות"?

לאברבנאל יש כמה הצעות. אורות - ר' מאיר מסביר- "שמאיר את העיניים". וכן "קולוקי נטיאש- גם כן מסמי המוות".

מסכת שבת- "גפן שדה - אבטיחים מרים שעושים מהם שמן".

ומהו הקמח?

אברבנל - "והנראה לי בזה שהקמח הוא מכלל הדברים שיעשו מהעשבים יותר נאות וכולל למאכל האדם".

בעקבות דברי האברבנאל ברור לחלוטין שמדובר בשיטת הסם המתוק לתוך דבר מר.

5. צרעת נעמן - גם כאן מדובר בשיטת הסם מתוק לתוך דבר מר, משום שהצרעת טמאה והירדן טהור.

6. בברזל- כאן מדובר במקרה מעט שונה אבל לפי דעתי גם הוא נכנס לאותו כלל.

אברבנל "...וכן הי'ה שהעץ שהי'ה קל צלל במים בהפך טבעו והברזל שהי'ה כבד צף למעלה."

ברור שהעץ הוא היפך הברזל ולכן גם כאן הייתי משייכת אותו לשיטת הסם מתוק לתוך דבר מר.

7. בשחין של חזקי'ה -

מה הקשר בין שחין לדבלה, האם דבלה נחשב מתוק/ מר?

מכילתא, "... ויאמר ישעי'הו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ואמרו והלא דבר חי בשאתה נותן עליו תאנים מיד הוא נסרח, הא כיצד נתן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל? לעשות בו נס."

לכן גם מקרה זה נשייך לשיטת המר במר.

רש"י- "נס בתוך נס שהרי אף בשר חי כשאתה נותן עליו דבלה נסרח והקב"ה נתן דבר המחבל בתוך דבר שנתחבל ונתרפא".

אז מה החלוקה?

מכילתא- "כך דרכו של הקב"ה לרפא המר במר"

רשב"ג- "בא וראה כמה מופרשין דרכיו של מקום מדרכו של בשר ודם. בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל הקב"ה במר מרפא את המר".

תנחומא- "בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקב"ה במר מרפא את המר".

אז בואו נחלק לפי הפרשנים:

סיכום:

לפי המקרים, בכל מקום שמדובר בדבר ה' שנעשה בידי נביא יש שימוש בשיטת המר במר, וכל מקום שמדובר בנסים שנעשו ביוזמת הנביא מדובר בשיטת הסם מתוק בתוך דבר מר.

היוצא דופן היחיד הוא מקרה יריחו. יריחו נעשה ביוזמת אלישע אולם יש שימוש בשיטת ריפוי המר במר.

וכאן נשארת השאלה פתוחה: במה שונה סיפור ירחו?

לשאלה זו לא מצאתי תשובה ואשמח לשמוע רעיונות.

(הערת מערכת: לכל רעיון ותגובה חובה לשלוח עותק לכפית...)

תגובה / אראל

מה שכתבת על הריפוי הניסי (אדם מרפא את המר במתוק, ה' מרפא את המר במר), נשמע לי מאד הגיוני, ונראה לי שגם הסיפור על מי יריחו מתאים לזה. כי מי יריחו לא היו מלוחים או מרים אלא "רעים". לאנשי יריחו לא חסרו מי שתיה, הם גרו ליד הירדן ויכלו להביא משם מים. הבעיה היתה שבמי יריחו היו הרבה חרקים ושרצים רעים שמעבירים מחלות ("המים רעים"=מזוהמים) ולכן "והארץ משכלת"- אנשים מתו ממחלות. אלישע שפך מלח, כי שרצים לא יכולים להתקיים במים מלוחים (הכוונה- מלוחים מדי כמו בים המלח), ולכן "ולא יהיה משם עוד מוות ומשכלת"- המחלות יפסקו.

זה לא בדיוק "ריפוי המר במתוק" אבל זה אותו רעיון- ריפוי שקרוב לדרך הטבע: המלחה לצורך חיטוי. חוץ מזה- מענין שכל ה"ריפויים" שנעשו בדרך הטבע נעשו על ידי הנביא אלישע, והשאר נעשו על ידי נביאים אחרים (משה, ישעיהו). מעניין מה המשמעות של זה …