קוד: מהו מלאך בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: הרב קורמן
אל: פענוח פרשיות ג
הרמב"ם
הסביר את המושג "מלאכים" המוזכרים במקרא, שהכוונה לכוחות רוחניים, שכל מי שנשלח אליו המלאך, מדמיין אותו בכל מיני דמויות ("מורה נבוכים", ח"א, פרק מ"ט). גם חוקי טבע הם "מלאכי ה'" הממלאים את שליחותו. כי הפירוש המילולי של
מלאך הוא שליח
. הרמב"ם חזר לדון באותו נושא גם בחלקו השני של ספרו ומסביר: "וכבר ידעת שעניין 'מלאך' -
שליח,
וכל עושה מעשה מצווה הוא 'מלאך', עד שתנועות
בעלי החיים
, ואפילו שאינם מדברים, סיפר הכתוב עליהם שהם 'על ידי
מלאך
', כשאותה התנועה ההיא לכוונת האלוה, אשר שם בו כוח יניעהו התנועה ההיא... (כגון סגירת פי האריות אצל דניאל וחבריו, אתון בלעם, הערוב, הדֶבר במצרים) כולם ע"י מלאך. עד
שהיסודות
יקראו ג"כ
מלאכים
: 'עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט' (תהלים ק"ד, ד). והנה יתבאר לך שמלאך יאמר (גם) על השליח מן האנשים: 'וישלח יעקב מלאכים'..." (מורה נבוכים, ח"ב, פ"ו). בספרי "פענוח אגדות" בפרק "שיחות עם מלאכים" הסברתי את הנושא באריכות. לפעמים קראו
לרבנן
בשם "מלאכי השרת": "אמר אמימר: מאן
מלאכי השרת?
(שבן דהבאי הזכיר)
רבנן
" (נדרים כ,ב).
זאת לדעת, מלאכי מעלה הם כחוקי הטבע, הם פועלים אוטומאטית, ללא רצון חופשי. ר'חיים מוולוזין
התנגד בחריפות לאמירת "ברכוני לשלום" וכן התנגד לומר תפילת "מלאכי רחמים" בסליחות. מיום עמדו על דעתו, לא אמר תפילות אלה. "לא ידעתי הבקשה למלאכים, הלא אין להם כוח מאומה, וגם אינם בעלי בחירה לשאול מהם מאומה, כי הכל אצלם בהכרח, כי כאשר זוכה האדם הם מוכרחים בע"כ לברך אותו, וכאשר רעה ימצא בו ח"ו אזי תיכף מקללין אותו בהכרח..." (ראה "שערי שמים", לר'אברהם צבי
קצנאלבוג
ן, וילנא, תרל"ח, אות כ"ו; "כתר ראש אורחות חיים" לר'אשר הכהן
, וולוזין, תקע"ט, אות צ"ג; "תורה לשמה" לרב
לם
, עמ'
49, הערה
93).
הרמב"ן
שהיה בין הראשונים, שאימצו את "תורת הסוד", והירבה לעסוק ביֵשִים רוחניים, פירש את המושג מלאך גם כעניין של
הרגשה פנימית
. על הפסוק "ותרא האתון את מלאך ה'" (במדבר כ,,לה) הוא אומר: "מלאכי ה' - השכלים הנבדלים - לא יראו לחוש העיניים, כי אינם גוף נתפש במראה, וכאשר יראו הנביאים או לאנשי רוח הקודש כדניאל, ישיגו אותם במראות הנפש המשכלת... אבל שיושׂגו לעיני הבהמה אי אפשר. על כן תוכל לפרש 'ותרא האתון', כי
הרגישה
בדבר מפחיד אותה מלעבור, והוא המלאך אשר יצא לשטן, כעניין (קהלת א,טז): 'ולבי
ראה
הרבה חכמה ודעת', שיאמר על
השגה
ולא על הראות... לא שתראה חרב, ואף כי מלאך, אבל ירמוז הכתוב, כי מפני היות המלאך נכון להכות בה חרדה גדולה, נדמה לה כאילו באים לשחוט אותה. ואם נאמר, כי המלאכים הנראים בדמות אנוש, כאשר הזכרתי בפרשת וירא (בראשית י"ח,א), יושׂגו אף לעיני הבהמות, אם כן איך לא יראנה בלעם?" (במדבר כ,לה). הרגשה פנימית כגון פחד או גם הרגשה אחרת, שההשגחה דאגה שהאדם או אף בהמה ירגישו, נקראית "מלאך". אמנם בהמשך דבריו הוא אומר, שייתכן גם לפרש, שהאתון אכן ראתה את המלאך, אולם הסברו העיקרי הוא, שמדובר בהרגשה.