קוד: למתוח ביקורת מתוך אהבה וענוה בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: רותי רובין
אל: מנח"ת שבת ה'תשס"ו אחרי-קדושים
מצווה זו כל כך מוזרה! איך הקב"ה יכול לצוות אותנו להוכיח את חברינו? האין מוטל עלינו קודם לתקן את עצמנו? והאין ידוע שרוב האנשים בעולם לא יודעים להוכיח וכשהם מוכיחים הם רק מוסיפים וגורעים? הגמרא במסכת בבא מציעא ל"א אומרת: "הוכח- אפילו מאה פעמים!" והדבר תמוה בעיניי...
רבי ישראל מסלנט עונה שכלל גדול בתורה; "את"- בא לרבות. רבי עקיבא הרשה לעצמו לדרוש את המילה "את" בפסוק " אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו' י"ג) לרבות תלמידי חכמים. והנה גם מילת את שבמקרא זה בא לרבות את המוכיח בעצמו וצריך להוכיח את עצמו תחילה.
תוכחת חבר זוהי מלאכה קשה. כיצד עושים זאת? נלמד זאת מדרכי אבותינו.
בתהלים נ"א פס' א-ב כתוב: "לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד. בְּבוֹא-אֵלָיו, נָתָן הַנָּבִיא-- כַּאֲשֶׁר-בָּא, אֶל-בַּת-שָׁבַע." מה פירוש הדברים? לימוד גדול כלול בהם. אילו נתן הנביא בא אל דוד כמוכיח ושופט והיה מוכיחו מתוך רוגז וקפידה אפשר שלא היה מגיע אל תכליתו. אפשר שדוד היה אוטם את אוזניו ומכביד את ליבו משמוע לדבריו. אלא שנתן בא אליו באהבה ובצנעה ולכן נכנסו דברי הנביא לליבו של דוד ועלה מתוכו מזמור של תשובה: "חָנֵּנִי אֱ-לֹהִים כְּחַסְדֶּךָ; כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי."
להטיף מאה פעמים ובצורה של קפידה ורוגזה אינה עושה את העבודה. רבי זיסל מקלם אומר שאין להטיף את כל מוסרך בבת אחת אלא קמעא קמעא. תצביע על שגיאותיו וחטאיו "אפילו מאה פעמים" למאה פעמים תחלק את מנת המוסר שלך כדי שייטיב לעכלו.
מסופר על רבי ישראל, המגיד מקוזניץ', שחדל להשמיע את דרשותיו בבית הכנסת. לאחר שנעשה לרבם של החסידים והלך אחר תורתו של הבעל שם טוב הפצירו בו בעלי הבתים שידרוש בבת הכנסת. עלה לבמה, עמד זמן מה התנועע הנה והנה ומאר: "רבותי, רציתי להקשות קושיא על התורה כדרך המגידים ונוכחתי שתורתנו תורת אמת ואין עליה קושיא. שוב, רציתי לחפש חטאים על בני ישראל, נוכחתי שישראל עם קדושים, שורשם קודש ורצונם טוב, רק הגלות בעוכרם ובא לציון גואל ונאמר אמן. ובזה סיים את דרשו.
ובזה אסיים את דרשתי.
שנזכה לקיים את המצווה מתוך צנעה וענווה.