קוד: בי אדוני= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל, אביתר
אל:
הפניה
בי אדונִי מופיעה בפסוקים רבים:
וַיֹּאמְרוּ ' בִּי אֲדֹנִי, יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה לִשְׁבָּר אֹכֶל'"
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר 'בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה'"
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' 'בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי'"
וַיֹּאמֶר 'בִּי אֲדֹנָי, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח'"
וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה ' בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ'"
בִּי אֲדֹנִי מה אמר אחרי אֲשֶׁר הפך ישראֶל ערף לפני איבִּיו'"
וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן 'בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן'"
וַיֹּאמֶר אֵלָיו ' בִּי
אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי''"
וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל ה' וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד"
ותאמר 'בִּי אֲדֹנִי חי נפשך אֲדֹנִי אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה''"
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת 'בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בַּבָּיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בְּבַיִת'"
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר ' בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ' וְזֹאֶת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ"
המפרשים פירשו פניה זו בדרכים שונות:
1. בקשה, "בבעו רבוני
"
(אונקלוס)
, בבקשה אדוני
. רש"י הסביר שהמילה
בי היא קיצור של המילה הארמית
בעיא, שפירושה בקשה, "לשון
בעיא ותחנונים הוא, בלשון ארמי בייא בייא
"
(רש"י על בראשית מג20, ע"פ בבלי יבמות צז סנהדרין סד).
2. צעקה לעזרה, "לשון צעקה ותרעומת על שבר ועל עוות דבר, כגון מלת
אבוי בלשון קדש. והיא ידועה "בלשון ערב", ירגילו אותה בקינותיהם כולן בפתחות הבי"ת
"
(רמב"ן בביאור לשון רש"י על בראשית מג20).
3. התנצלות, כמו "בי אדוני העוון", או "באשמתי אדוני"; "אני אשם במה שקרה לי, ובכל זאת אני מבקש -" (אבן עזרא על בראשית מג20, וראו גם אברבנאל על שמואל א א 26).
4. לקיחת אחריות: המילה בי כוונתה בי-עצמי - בלי להתחבא או להעביר את האשמה או את המחוייבות למישהו אחר כפי שעשו אדם הראשון וחווה אישתו, וכפי שאפשר לפרש את הביטוי החוזר הנני. והיפוכו בהשלכה הנלמדת מזכריה ז6: "וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים" (פירוט). הדבר בולט במיוחד אצל יהודה, שלקח אחריות על בנימין וערב לו (חגי הופר).
5. קבלת מרות: "בי בעצמי אתה אדון ומושל, ובאו שני כנויים לחזוק, כמו ולי אני עבדך (מ"א א כו), בי אני אדני (ש"א כה כד), ודומה לזה כי בי בעזרך (הושע יג ט), בי עזרך, בעזרך אני
"
(רמב"ן על בראשית מג20).
יש בעיה לשונית במקור הראשון בבראשית מג, שכן שם הדוברים הם רבים, אך יתכן שהדבר הפך כבר לשגרת לשון, וכן מצאנו עירבוב בין לשון יחיד ורבים במעמד מכובד נוסף - אברהם ושלשת האנשים אורחיו (חגי הופר).
ובחצי הלצה: היום בקירוב לזה יש לשון שבועה "באמא שלי", או "ביקר לי מכל". וכן יש בימינו לשון בקשה, אלא שכאן הגוף משתנה לשני: "באמא שלך" (חגי הופר).