קוד: הרגלי דיבור - סיכום בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אראל
אל:
התנ"ך מייחס חשיבות רבה לנושא זה; פסוקים רבים בתנ"ך (בפרט בפרקי החכמה) מתייחסים לאיברי הדיבור -
השפתיים,
הפה
והלשון - כאל איברים עצמאיים, הגורמים נזק או תועלת לבעליהם:
שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת" - שפתיו של הצדיק יודעות את מה שהצדיק רוצה להגיד, ולכן אינו מתבלבל בחקירה, בניגוד לרשע (פירוט).
בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע, וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק" - השפתיים לפעמים פושעות ומורדות בבעליהן (פירוט).
בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם" - האדם השטחי אינו מתעמק בחקירת דבריהם של אחרים, ולכן הוא חושב שכל האחרים אינם שווים לו, וכתוצאה מכך, פיו רגיל לדבר בתוקפנות וגאוה; אך החכם יודע להקשיב לזולת וללמוד ממנו, ולכן שפתיו רגילות לדבר בענוה (פירוט).
שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב, וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא; פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ" - הכסיל שונא להקשיב וללמוד את נקודת המבט של הזולת, וכתוצאה מכך, פיו רגיל למריבות ואלימות (פירוט).
הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה" - הלשון שלך חושבת מעצמה מחשבות של הרס (פירוט).
דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן, וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ" - שפתיו של הכסיל מדברות מעצמן וגורמות לו צרות ואסונות.
יֵשׁ זָהָב, וְרָב פְּנִינִים, וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת" (פירוט).
וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ, וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ; לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר, הַעֲוֵה נִלְאוּ" (פירוט)
סיכם את הדברים רבי יונה גירונדי: "בעל הלשון - תשובתו קשה, אחרי אשר
לימד לשונו דבר שקר, ופיו שלח ברעה. ומרוב ההרגל, איננו שליט ברוחו, וכאילו לשונו גורמת המחשבה, כענין שנאמר
הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה. ונאמר
דברי פי חכם חן
ושפתות כסיל תבלענו ונאמר
פי כסיל מחתה לו ושפתיו מוקש נפשו;
מחיתה = לשון יראה ומגור. רוצה לומר, כי הכסיל ירא ויגור מזעם לשונו, פן ייווקש בו, כאשר ירא מאויבו, כי אין שפתיו ברשותו
"
(שערי תשובה ג רד).