קוד: ויהי בימי= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
ע"פ מסורת מאנשי כנסת הגדולה (מובאת בתלמוד בבלי, מגילה י:), "כל "ויהי בימי" לשון צער הוא
". הביטוי "
ויהי בימי " מופיע בתנ"ך 5 פעמים, ועוד 4 פעמים מופיע הביטוי "
ויהי בימים ההם ", ואכן, בכל המקומות זוהי פתיחה לתיאור של תקופה עצובה, תקופה של מלחמה או סבל גדול:
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם
. עשו מלחמה את ברע מֶלֶךְ סדם ואת ברשע מֶלֶךְ עמרה שנאב מֶלֶךְ אדמה ושמאבר מֶלֶךְ צביים ומֶלֶךְ בלע היא צער" - בהמשך מתוארת מלחמה גדולה שבה נחרבו ערים רבות באזור ונלקחו שבויים רבים, ביניהם לוט בן אחי אברם.
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו"
וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה"
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה" - בהמשך מתוארת הפרשה הנוראה של אונס ורצח הפילגש, ומלחמת האחים בישראל.
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ"
וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ"
וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי" - הפתיחה לספר ירמיהו, שרובו צער, מלחמה וחורבן.
וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו"
וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" - הפתיחה למגילת אסתר, המתארת סכנת השמדה שריחפה מעל העם היהודי.
ע"פ מהר"ל (אור חדש ס"ב; ראיתי בספר 'שיעורים באגדות חז"ל' מגילה י:), הדבר נובע מתחושה אנושית, שבזמן צער, הזמן עובר יותר לאט, ואנשים "סופרים את הימים"; בעוד שבזמן שמחה, הזמן עובר מהר ואנשים לא שמים לב לימים שחולפים.
ועוד: בזמן מלחמה וסכנה, לכל יום ויום יש חשיבות רבה יותר, כי אנשים לא יודעים אם יצליחו לשרוד עד סוף היום (כמו שנאמר בקללות
דברים כח66: "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ
"), ולכן מרגישים שכל יום הוא היום האחרון בחייהם. הביטוי "ויהי בימי" מטרתו להעביר תחושה זו לקוראים.