לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן

קוד: לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: אראל

אל:

השפה העברית השתנתה במשך הדורות - כך לימד רבי יוחנן בכמה מקומות בתלמוד:

תלמוד בבלי, עבודה זרה נח:
בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן: "יין שמסכו עובד כוכבים - מהו?"
אמר ליה [ר' יוחנן]: "ואימא - מזגו!"
אמר ליה [ר' אסי]: "אנא כדכתיב קאמינא (משלי ט2) טבחה טבחה מסכה יינה".
אמר ליה [ר' יוחנן]: "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמו". 
(מסך בלשון המקרא = מזג בלשון חכמים = ערבב משקאות)

תלמוד בבלי, חולין קלז:
כי סליק איסי בר היני, אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה: "רחלים".
אמר ליה [ר' יוחנן]: "אתנייה - רחלות!"
אמר ליה [איסי בר היני]: "כדכתיב (בראשית לב15) רחלים מאתים".
אמר ליה [ר' יוחנן]: "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן".

מכאן אפשר להסיק, שלמילים בלשון התלמוד ישנה, לפעמים, משמעות שונה ממשמעותן בלשון המקרא; ראו למשל:

השפה העברית המשיכה להשתנות גם אחרי תקופת התלמוד, למשל:

תגובות