קוד: מחשבות על המחשבות בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלמונית
אל: כפית ה'תשס'; מה נשמע לן ס'
באופן טבעי, כאשר קוראים בתנ"ך סיפורים על אנשים רעים, נראה שהם היו מאז ומעולם רשעים מטבעם; ולעומתם יש אנשים טובים מטבעם (בד"כ עם-ישראל), ובסופו של דבר הטובים יילחמו ברעים וינצחו אותם, כיוון שה' דואג שיהיה צדק בעולם. זאת המסקנה ומוסר-ההשכל שאנו מבינים מהסיפורים. זהו מוסר-השכל מאד כללי ורעיוני, שמדבר רק על כלל ישראל ועל דרך ההנהגה הכללית של ה' בעולם. זה מאד מעודד ומשמח אותנו, אבל אנחנו בד"כ לא לומדים מתוך כך כל דברים ספציפיים שיעזרו לנו להתחזק, אלא עצם הסיפור הוא החיזוק.
אבל אולי צריך לראות את הסיפור מנקודת מבט יותר אישית.
נקח לדוגמה את הסיפור של פרעה. פרעה נתפס בעינינו כאדם שמאז ומעולם היה רשע, ולכן מגיע לו כל הסבל שעבר בעשרת המכות. קל לנו לראות את התמונה כך, כי יש לנו נטייה טבעית לסווג כל דבר בדרך הקלה. אולם התורה לא מכנה את פרעה אפילו פעם אחת בכינוי 'רשע' או כינוי דומה – המקום היחיד שבו נזכר שפרעה רשע הוא בדבריו של פרעה עצמו (שמות ט 27), וגם זה רק לקראת סוף הסיפור!
התפיסה הזאת נובעת מזה שאנחנו לא מתייחסים אל הסיפורים כאל סיפורים מציאותיים. כי במציאות אין אדם שנולד רשע: כל אדם, גם פרעה, היה פעם תינוק ואחר-כך ילד, ואולי אדם נורמלי עד שלב כלשהו בחיים שלו שמאז הוא התחיל להדרדר עד שנעשה רשע. וכיוון שהוא אדם נורמלי כמונו – כדאי לנו לנסות להבין למה הוא הדרדר, ולהסיק מסקנות מעשיות.
בעצם הכל התחיל מזה שפרעה פחד שהעם שלו בסכנה: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו, פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו ועלה מן הארץ."
אפשר בהחלט להבין אותו – הוא רואה שבנ"י מתרבים ובאופן טבעי פוחד.
הבעיה של פרעה היתה שהוא לא חשב מספיק על הפחד שלו: הוא לא חשב שאולי כל תפיסת המציאות שלו שגויה. אם הוא היה חושב, הוא היה מגלה שהפחד מוטעה מיסודו, כי בני-ישראל בכלל לא תכננו לפגוע בו, ובאותו זמן גם לא היתה סכנה ממשית שמישהו יילחם נגד מצרים – מצרים היתה מעצמה גדולה. ואם פרעה היה מגלה שהמחשבות שלו מוטעות, הוא לא היה מגיע בסופו של דבר לעשות מעשים רעים.
מהסיפור הזה רואים שרוע גדול נובע מטעות קטנה במחשבה. לא צריך לחשוב על אנשים כעל אנשים רעים מטבעם; צריך לזכור שהם הגיעו למצב שלהם בגלל שהם טעו בתפיסת העולם שלהם, וזה מה שהביא אותם בסופו של דבר להיות מוּעָדִים לעשות מעשים שליליים.
תופעה דומה רואים בסיפור של שאול ודוד: שאול ראה שדוד מצליח וכל
ישראל אוהבים אותו, ובאופן טבעי הוא פחד שדוד מסכן את שלטונו וניסה לרצוח
אותו. אבל אם הוא היה בודק יותר את המחשבות שלו הוא היה מגלה שדוד בכלל לא
התכוון למרוד בו. שוב, טעות קטנה במחשבה גרמה לאדם צדיק, "משכמו ומעלה גבוה מכל העם
" (ע"פ הפינה של עידית 'היפים והאמיצים' מכפית-של-נח"ת, אדר ב' התש"ס – הכוונה שהוא היה גבוה מבחינה רוחנית), לעשות מעשים רעים.
גם לנו זה עלול לקרות. לדוגמה: אדם פוחד שאם יהיה שונה מהאנשים שמסביבו – לא יעריכו אותו מספיק. ואז הוא מתחיל לעשות מעשים רעים כדי להיות דומה לסביבה. למשל: אם כל האנשים מסביבו מרכלים – אז גם הוא יצטרף לרכילות ויגיד דברים רעים. אם כל האנשים שמסביבו מייחסים חשיבות לצורה החיצונית – אז גם הוא יתחיל לייחס לכך חשיבות וילבש בגדים לא צנועים, או יזלזל באנשים שנראים פחות טוב. שוב, פחד דמיוני גורם למעשים רעים.
דוגמה נוספת: אדם מרוכז בעצמו, וחושב כל הזמן על מה שהוא צריך לעשות ואיך הוא צריך להיראות; הוא שם את עצמו במרכז העולם. תפיסת העולם המוטעית שלו גורמת לו להיות רגיש יותר לפגיעה בכבוד שלו: מכיוון שהוא במרכז העולם – הוא ימהר להגן בכל מחיר על כבודו, ויעשה תוך כדי כך כמה חטאים (אדם שמגן יותר מדי על כבודו עלול לעשות מעשים נוראיים – אפילו להשמיד עם שלם – כמו בסיפור של המן ומרדכי!). אחר-כך במקרה הטוב הוא יחליט שלא יעשה יותר את החטאים האלה וישתדל יותר לשים לב, אבל סביר להניח שהוא שוב ייפול – כי הוא לא תיקן את הטעות שלו בתפיסת העולם. ואז הוא יתחיל להתייאש מעצמו כי יראה שהוא כל-פעם נכשל מחדש. זה כמו שאדם מחזיק מפתחות ביד בצורה רופפת, וכל פעם שנופלים לו המפתחות הוא מתעצבן ואומר לעצמו להשגיח טוב יותר שהם לא ייפלו לו מהיד, במקום לשים אותם מלכתחילה בכיס כדי שלא יהיו מוּעָדִים ליפול!
לכן כל אדם צריך לעשות לעצמו חשבון נפש, לבדוק את כל המחשבות ותפיסות העולם שלו, ולראות האם יש לו תפיסות שגויות. ואם כן – לתקן את התפיסות השגויות כדי שלא יגרמו לו לעשות מעשים רעים. זו המסקנה המעשית שיש להסיק מכל סיפור בתנ"ך שיש בו רשעים.