פירוש שד"ל על דברים פרק טז

קוד: שד"ל דברים טז בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ ב ] וזבחת פסח ... צאן ובקר: לפי הפשט פסח מצרים לא היה אל מן הצאן ולא היה נאכל אלא צלי, הכול בעבור החיפזון; ופסח דורות היה צאן או בקר והיה מותר לבשלו במים, כי לא היה שם חיפזון, ואעפ " כ נהגו קדמונינו להוסיף זכר ליציאת מצרים ולהביא מן הצאן בלבד ולעשותו צלי, זכר לפסח מצרים.

[ ג ] שבעת ימים תאכל עליו מצות: מילת עליו נראית כמיותרת, ורמבמ " ן לא תירגמה. אך באמת עיקר החג הוא לילה ראשון, שהוא ליל יציאת מצרים ובו מקריבים הפסח ועמו אוכלים מצות ואכילת המצות נמשכת ז ' ימים, אך היא תמיד ב סיבת הפסח ולרגליו. וכן בתרגום ירושלמי: תיכלון לשמיה פטיר.

[ ד ] בערב ביום הראשון: בערב י " ד בהכנסת יום ט " ו שהוא ראשון לחג, וכן ביום הראשון תשביתו ( שמות י " ב ט " ו), בביאת יום ט " ו יהיה החמץ מושבת ( נתיבות השלום ). " ביום הראשון " דבק עם " בערב ", כן הוא לפי הטעמים, וכן נכון שאל " כ היה כתוב " ליום " הראשון כמ " ש " לבקר ".

[ ו ] מועד צאתך ממצרים: אם היה אומר : " עת צאתך ". היה קשה, אבל " מועד צאתך " איננו עת צאתך, כי מעולם לא מצאנו מועד על זמן עשיית דבר או על זמן היות דבר, אלא על זמן מיועד מתחילה; והנה זמן בוא השמש היה הזמן שהיו מיועדים ומכינים עצמם לצאת, כי אז החלו לאכול אכילת חיפזון.

[ ח ] ששת ימים תאכל מצות: ע ' שמות י " ג ו '.

[ י ] מסת נדבת ידך: מנחם בן סרוק בערך מס ( ויהי למס עובד בבראשית מ " ט טו, וחבריו) כתב: וייתכן להיות מגזרתם מסת נדבת ידך, כמו מתנת נדבת ידך. ודונש בן לברט תפש אותו וכתב: ולדמות אלי מס הוא חומס, ופירש מסת על פי לשון ארמית. ורש " י ורשב " ם ורמבמ " ן הלכו אחריו, ורשב " ם כתב גם הוא, כי המדמה מסת אל מס הוא חמס. ועם כל זה נראין לי דברי מנחם כי מסת הוא מענין מס, והדגש מורה ( כדברי ראב " ע) על הנו " ן, והמילת משורש נסה, והוא תמורת שורש נשא, והוא מענין וישא משאות ( בראשית מ " ג ל " ד) וקרוב ל זה תרומה מן הרים, כי כשהקטן נותן לגדול אומרים שהוא מגביה הדבר. וגזניוס גם הוא מדמה מסת אל מס, אלא ש הוא אומר כי זה וזה נגזרים מן מכס ומכסה, והביא לזה דוגמאות בלשון יוני ורומי, ולא גם אחת בלה " ק ואחיותיה. אבל מילת מסת הידועה בתרגום ( כגון בראשית ל " ו ה ') ובתלמוד ( כגון גטין י " ד ע " ב ) ( משתייך, מסתייה) ובלשון סורי, ענינה די ואינה מתישבת כאן אלא בדוחק. עוד נראה לי, כי אולי אין המילה הזאת ארמית ממש, אבל היא מ לה רומית שנכנסה בלשון ארמית בזמן בית שני, ועיקרה Satis


פרשת שופטים

[ יח ] שופטים ושוטרים: אין ספק כי השוטרים אינם שליחי ב " ד הרודים במקל, כי במצרים הרודים במקל היו נקראים נוגשים לא שוטרים, ולמעלה ( א ', ט " ו) אמר: ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם וגו ' ושוטרים, ובדברי הימים ב ' י " ט י " א: והנה אמריה כהן הראש וגו ' וזבדיהו הנגיד וגו ' ושוטרים הלוים לפניכם, וביהושע ח ' ל " ג: וכל ישראל וזקניו ושטרים ושופטיו . - והנה השופטים היו דנים במה שבין אדם לחברו או בבוא עדים על איש שחטא, והשוטרים היו משגיחים על שלום המדינה וגוזרים גזרות והנהגות על העם. לשבטיך: מוסב על תתן לך ( רש " י), והיא נגד הטעמים, ועם כל זה נכון הוא בעיני, והכוונה שהשופטים והשוטרים יהיו מאותו שבט, כי יקשה בעיני הממון להיות משועבדים לאנשים שהם משבט אחר. והיום י " ח טבת תרכ " א נולד ספק בקרבי, שמא צ " ל לשבתך, כמו למעלה ( י " ג י " ג) כי תשמע באחת עריך אשר ה ' אלקיך נותן לך לשבת שם, ואח " כ ראיתי כי למעלה ( א ' ט " ו) ושוטרים לשבטיכם, ונ " ל כי השופטים היו קבועים בכל עיר, והשוטרים היו שליחי הממשלה ומשוטטים בכל שבט להשגיח על העם ועל השופטים, וכן יהושפט ( ד " ה ב ' י " ט) העמיד שופטים בכל עיר ועיר. ולשופטים שבירושלים אמר שיבואו אליהם דברי ריבות גם משאר ערים, ואמר להם: ושוטרים הלוים לפניכם, והכוונה שישלחום לשוטט ולהשגיח גם בירושלם גם בשאר הערים.

[ יט ] ויסלף דברי צדיקים: יגרום לאנשים צדיקים שידברו דברים בלתי ישרים, וכן בתרגום ירושלמי: ומקלקל מליהון דזכאין בשעת דיניהון.


תגובות