פירוש שד"ל על שמות פרק לג

קוד: שד"ל שמות לג בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ ג ] כי לא אעלה בקרבך: לא תעשה לי משכן.

[ ד ] ולא שתו איש עדיו עליו: כי העדיים היו לזכרון לעגל, כי מהם נעשה, או סימן אבלות גרידא, כדעת ראב " ע.

[ ה ] רגע אחד וגו ': התחיל לדבר עמהם דרך חיבה בראותו תשובתם שהתאבלו והסירו עדיים, ואמר להם כי זה שלא יעלה בקרבם אינו אלא לטובתם שלא יכלם אם יוסיפו לחטוא, ושאמנם יפה יעשו, אם יתמידו להוריד עדיים מעליהם, ויבטחו עליו ויניחו לו שיבחר הדרך להנהיגם לטוב להם.

[ ו ] ויתנצלו ... מהר חורב: כלומר מאז והלאה.

[ ז ] מחוץ למחנה: כי כדרך שלא רצה ה ' שיבנו לו משכן ושתשרה שכינתו בתוכם, כן לא היה ראוי שיבוא הדיבור למשה בקרב המחנה.

[ יא ] פנים אל פנים: שהיה הדיבור מורגש לו בעת היקיצה, וכן ( דברים ה ' ד ') פנים בפנים דבר ה ' עמכם, וקרוב לזה עין בעין ( ישעיה נ " ב ח '). ושב אל המחנה וגו ': יהושע לא היה משרת משה מנעוריו ( כדעת רמבמ " ן), כי לא היה במדין. לא ימיש מתוך האהל: השכינה היתה מדברת עם משה בפתח האוהל, אבל יהושע היה יושב בתוך האוהל מבפנים ( מוהר " ר יהודה אריה אוסימו).

[ יב ] ואתה לא הודעתני וגו ': אם עמוד ענן או מה.

[ יג ] דרכך: בלא יו " ד, הראוי דרכך בדלי " ת פתוחה וברי " ש שואית. כלומר הודיעני אם כוונתך ואיך תתנהג בהנהגת העם הזה, אם תבוא שכינתך עמנו, אם לא; והכוונה לומר, אם תתן לנו רשות להקים המשכן, אם לא. כי אמנם פרשות תרומה ותצוה הכוללות מעשה המשכן נאמרו למשה מיד אחר מתן תורה בארבעים יום ראשונים, ומעשה העגל גרם עיכוב לעשיית המשכן. כי היו כנזופים למקום, ולא היה ה ' רוצה להשרות שכינתו בקרבם, ומשה לא הגיד לעם צווי עשיית המשכן עד שנתפייס להם המקום, עיין רש " י למעלה ל " ג י " א, ומילת " לצוותו ", והנה נתרצה ה ' לשאלת משה והשיב פני ילכו והניחותי לך, כלומר אני בעצמי אלך עמכם ואביא אתכם אל המנוחה ואל הנחלה, כלומר תעשו לי מקדש ואתהלך בקרבכם. וכששמע משה כך הוסיף לשאול אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, כלומר מאחר שכבר נתפייסת לבוא בקרבנו, אל תסיענו מכאן אפילו מסע אחד בטרם יוקם המשכן.

[ יד ] פני ילכו וגו ' עיי ' רש " י, רשב " ם וראב " ע. וכן אנקלוס. והכוונה לדעתי שתעשו לי משכן, ומשה השיב וביקש שלא יסיעם ממקומם כלל בטרם יעשו המשכן, באופן שלא ייסעו שום מסע בלי שתהיה שכינת ה ' ביניהם.

[ יח ] הראני נא את כבודך: לכרות לו ברית כמו שעשה לאברהם ( בראשית ט " ו י " ז) והנה תנור עשן ( רשב " ם), וזה כדי שלא יגרום החטא, הואיל והם עם קשה עורף, ולא אמר קחה לי ( שם שם ט ') מפני שעל ראש ההר לא היו בהמות ולא היה מותר שיעלו שם 1.

[ יט ] אני אעביר כל טובי וגו ': כל טובי כמו וכל טוב אדוניו בידו ( שם כ " ד י '), טוב כל ארץ מצרים ( שם מ " ה י " ח), ענינו דבר טוב ויקר, וכאן ענינו אעביר לפניך המראה היותר יקרה שאפשר. ומכל מקום לא תחשוב, שאכרות ברית לכסות על כל פשעים, כי אעפ " י שאמרתי לך: גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, דע שלא אחון ואל ארחם אלא הראויים לכך, וזה אודיעך במה שאקרא בשם ה ', שאפרש לך שמי ותוארי, ובכן אחרי כריתת הברית הזאת אחון וארחם כפי מה שתגזורנה מידותי אשר אשמיעך. וקראתי בשם ה ': אודיעתך תוארי, מידת רחמים ומידת הדין, לפיכך לא אחון כל חוטא אלא קצתם וקצתם אענוש . " בשם " נ " ל סמוך, וכן למטה ל " ד ה ', אע " פ שאין כן דעת בעלי הטעמים. קריאה בשם ה ' האמורה כאן אין ענינה נבדל מכל שאר קריאה בשם, וראב " ע חשב כי באברהם ( ברא ' י " ב ח ') הכוונה שקרא בני אדם לעבודת ה '. וזה אינו, שא " כ היל " ל לשם, לא בשם: אך האמת כי כל " קריאה בשם אין ענינה אלא הרמת קול, וטעם קרא בשם, הרים קולו בהזכרת שם פלוני, וזה לתת לו כבוד ולהגיד שבחו ומעלותיו, כמו ( ישעיה י " ב ד ') הודו לה ' קראו בשמו, וכן כאן לספר תאריו; ולפעמים הוא להודיע ולפרסם שאנו בוחרים בפלוני, כמו ראה קראתי בשם בצלאל ( למעלה ל " א ב '), קראתי בשמך לי אתה ( ישעיה מ " ג א ').

[ כ ] ויאמר לא תוכל וגו ': המראה אשר הבטחתיך להעביר לפניך, תראה אותה בעברה לפניך, אבל לא תוכל להסתכל בפניה, כי זה אי אפשר לטבע בן אדם בלי שימות; וכל זה כדי שלא ילמדו בני אדם לעשות תמונה.

[ כא ] אתי: בהר סיני יש מקום מוכשר לכך, כי יש שם נקרת הצור.

[ כב ] ושכותי כפי עליך: כמו וסכת על הארון את הפרכת ( למטה מ ' ג '), תשים הפרוכת למחיצה לפני הארון; וכן כאן אשים כפי כמחיצה לפניך, שלא תוכל לראות את פני. והנה שורש סכך וסוך ושכך ושוך לא היו מתחילתם אלא סך או שך והונהו להורות הגנה אם מלמעלה אם מן הצד, ומזה מסך הוא מחיצה מן הצד, וסוכה שם לדירת ארעי המגינה בין מלמעלה בין מן הצד, ומסוכה וסיג הם מחיצה מן הצד, והנה הסוכה מתחילתה היתה כולה מעצים ומעשבים ובלא בנין אבנים ואח " כ התירו לעשותה בתוך הבית ולהשתמש בקירות הבית לדפנות הסוכה ומאז והלאה אמרו סכך להוראת הכיסוי בלבד. אבל בלשון מקרא סכך נופל על כל הגנה בין למעלה בין מן הצד, וע ' רש " י למטה ל " ח י " ב.

1 ב"המשתדל" לשד"ל לס' שמות בא: הנכון כדברי רשב"ם שלא היתה שאלת משה אלא שיכרות לו ה' ברית על מה שהבטיחו, כמו שעשה לאברהם כשאמר במה אדע (בראשית ט"ו ח') וכתוב שם והנה תנור עשן וכו' וסמוך ליה (פסוק י"ח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית, אף כאן שאל משה מהקב"ה קיום ברית, ונתרצה לו הקב"ה להיראות לו בכרות הברית. כדכתיב (ל"ד ו') ויעבר ה' על פניו, וכתוב בתריה הנה אנכי כרת ברית. ואם תאמר: אם כן, למה לא אמר למשה כמו שאמר לאברהם: קחה לי עגלה משולשת וגו' כדי לעבור בין הבתרים? יש להשיב שהיה כבוד השמים מתחלל בעיני ההמון אם היו רואים את משה מעלה לראש ה' האלקים בהמות או פגרי בהמות, הלא תראה כי בא הצווי מפורש (ל"ד ג') גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא; ועוד הי הזה נותן מקום לליצני הדור לומר שהביא משה עמו בהמות לאכול בשרם במשך אותם ארבעים יום שאמר שלחם לא אכל ומים לא שתה (דברים ט' י"ח); ולדעת קצת ייתכן גם כן להשיב כי ענין אברהם היה כולו במחזה. וניתוח הבהמות היה גם הוא רק מחזה, אבל במשה רבינו היה הענין בהקיץ, וענין עברת כבוד ה' בין הבתרים בהקיץ איננו כבוד כלפי מעלה.


תגובות