כי חפץ ה' להמיתם

יהודה איזנברג

שיחה בשמואל א ב


תקציר: משמעות הכבדת לבם של בני עלי.

מילות מפתח:
עלי, סיחון, הכבדת לב


כאשר שומע עלי על חטא בניו, הוא מוכיחם בדברים קשים:
"אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים, ואם לה' יחטא איש- מי יתפלל לו"?

הכתוב אינו מביא את תשובת הבנים, אבל מציין
"ולא ישמעו לקול אביהם, כי חפץ ה' להמיתם".

נימוק זה קשה, שכן הוא עומד בסתירה להנחת היסוד של כל מערכת השכר והעונש שבמקרא: אם אדם אינו יכול לשוב בתשובה, כי ה' מונע זאת ממנו - איך אפשר להענישו על חטאו?

דברי הרמב"ם בתשובה לשאלה זו ידועים אולם בדברים אלו, נצביע על כוון אחר בפתרון השאלה.

תאורים של הכבדת לב של מנהיג או של אומה מוזכרים במקרא שלש פעמים נוספות: המפורסם שבהם, הכבדת לבו של פרעה:
"ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים" (שמות ז 3),

ושני תאורים מפורסמים פחות: הכבדת לבו של סיחון בצאתו למלחמה בישראל:
"ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו, כי הקשה ה' אלקיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך כיום הזה" (דברים כ 30),

ולאחרונה - חיזוק ליבם של יושבי הארץ במלחמתם עם יהושע:
"לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל...כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם" (יהושע יא 19-20).
אם נדקדק בתאור המקראי של שתי המלחמות האחרונות: מלחמת סיחון ומלחמת יושבי הארץ ביהושע, נקבל תמונה אחרת של "חיזוק הלב".

מלחמת סיחון מתוארת בספר במדבר. שם מתוארים השלבים שקדמו למלחמה, והמלחמה עצמה. השלבים הם אלה:
ישראל פונה למלך אדום ומבקש לעבור בגבולו
מלך אדום מסרב וישראל נסוג
ישראל פונה לסיחון ומבקש לעבור בגבולו
סיחון מסרב
ישראל נלחם בו ומנצחו

בכל התאור הזה לא מוזכר כל חיזוק לב! פעולתו של סיחון היא פעולה הגיונית לפי מצב הענינים שהוא נתון בו: סיחון אינו חלש מאדום, ואם ישראל נסוגו למראה צבאו של מלך אדום מבלי להכנס לקרב, אין סיבה שלא יעשו כן למראה צבאו של סיחון. ובכל זאת,כאשר מתאר משה את הקרב, בספר דברים, הוא מסביר את מה שהתרחש מאחורי הקלעים: הנתונים שסיחון החליט על פיהם היו הגיוניים, אבל את הנתונים הללו סיפק לו ה', כדי שישראל יוכלו לכבוש את ארצו. חיזוק הלב אינו מצב של אטימות שה' כופה על אדם, ובגללו הוא מחליט החלטות אויליות. חיזוק הלב הוא מסירת נתונים שבחינתם האוביקטיבית מוליכה למסקנה הגיונית, אלא ש"הגיון" זה דרוש לבצוע רצונו של אלקים.

דומה הדבר במלחמת יהושע. ההחלטות של יושבי הארץ היו החלטות מבוססות.
"ויהי כשמוע כל המלכים אשר בעבר הירדן בהר ובשפלה ובכל חוף הים הגדול אל מול הלבנון, החתי והאמורי הכנעני הפריזי החוי והיבוסי - ויתקבצו יחדיו עם יהושע ועם ישראל פה אחד" (יהושע ט 1-2).

החלטה פה אחד של כל מלכי האזור אינה בהכרח החלטה אוילית, שאין לה סיכויים להצליח. לא רק ההגיון שלהם הביאם למסקנה כי הנצחון יהיה בצידם, גם יהושע חשב כמותם והיה צורך לעודדו:
"ויאמר ה' אל יהושע אל תירא מהם כי בידך נתתים" (יהושע י 8).
וכן
"אל תירא מפניהם כי מחר כעת הזאת אנכי נותן את כולם חללים לפני ישראל" (יהושע יא 6).

ההגיון הצבאי של יהושע, ושל הקואליציה שעמדה מולו, אמר כי הנצחון יהיה ליושבי הארץ, והכשלון ליהושע ורק לאחר סיום המלחמות מגלה ה' כי
""לא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון...כי מאת היתה לחזק את לבם".

שתי דוגמאות אלה מביאות אותנו להגדרה חדשה של "חיזוק לב". "חיזוק לב" אין פירושו אטימות מוח, שבגללה מחליט האדם החלטות שברור לכל כי החלטות לרעתו הן, אלא יצירת מצב שבחינה אוביקטבית של הנתונים תוליך למסקנה הנראית להיות הגיונית, אבל מנקודת מבטו של הצופה אחרית מראשית, הן לרעת המחליט, ולא לטובתו.

אם נבחן את מעשיהם של בני עלי לפי הסבר זה. תתגלה לעיננו תמונה חדשה.
בני עלי "בני בליעל, לא ידעו את ה'" (ב 12).

הם רואים בכהנה פרנסה, ולא שליחות. אביהם זקן מאוד, אין הוא רואה את מה שעושים בניו במשכן, אלא שומע את הדברים מפי אחרים. כאשר הוא מוכיח את בניו, אין הם מתרשמים מהם יתר על המידה. והכתוב אומר:
"ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ להמיתם"
"כי" במובן של "כאשר": בני עלי אינם שומעים בקול אביהם, גם כאשר ה' חפץ להמיתם, כי לפי שיקול דעתם הם ירשו את אביהם וינהלו את עבודת המשכן.