תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון

- המשך -




רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - הקדמה

והואיל והזכרתי את המשלים נקדים הקדמה, והיא זו.

דע, כי מפתח הבנת כל מה שאמרו הנביאים ע"ה וידיעת אמיתותו, הוא הבנת המשלים וענייניהם וביאור לשונותיהם68, כבר ידעת אמרו יתעלה:
וביד הנביאים אדמה 69,
וידעת אמרו:
חוד חידה ומשול משל 70,
וידעת כי מחמת ריבוי שימוש הנביאים במשלים אמר הנביא:
המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא 71.
וכבר ידעת מה שפתח בו שלמה:
להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם 72.
אמרו במדרש:
למה היו דברי תורה דומים עד שלא עמד שלמה, לבאר שהיו מימיה עמוקים וצוננים, ולא היה אדם יכול לשתות מהן.
מה עשה פקח אחד? ספק חבל בחבל ומשיחה למשיחה, ודלה ושתה.
כך היה שלמה ממשל למשל ומדבר לדבר עד שעמד על דברי [ט] תורה 73,

זה לשונם. ואיני חושב שידמה אחד מבעלי הדעות השלמות שדברי תורה הרמוז עליהן כאן, אשר בקש עצות להבנתם על ידי הבנת עניני המשלים, הם דיני עשיית הסוכה והלולב *73 ודין ארבעה שומרים, אלא הכוונה כאן הבנת העמוקות בלי ספק. ושם אמרו רבנן:
אמרי, זה שהוא מאבד סלע או מרגלית בתוך ביתו, עד שהוא מדליק פתילה באיסר מוצא את המרגלית. כך המשל הזה אינו כלום, ועל ידי המשל אתה רואה את דברי תורה 74.

גם זה לשונם. התבונן ביאורם ז"ל, שסתרי דברי תורה הם המרגלית, ופשטו של כל משל אינו כלום. והיאך דמו מסתרי העניין המשול בפשט המשל למי שאבדה לו מרגלית 75 בביתו, והוא בית אפל ובו חפצים רבים, שאותה המרגלית מצויה אלא שאינו רואה אותה ואינו יודעה, והרי כאילו היא מחוץ לרשותו, כיון שנמנעה אפשרות התועלת בה עד שידליק את הנר כפי שהזכיר, אשר כמוהו הבנת עניין המשל.


[תפוחי זהב במשכיות כסף]
אמר החכם:
תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו 76,

ושמע ביאור עניין זה אשר הזכיר. "משכיות" הם הפיתוחים המרושתים, 77 כלומר: שיש בהם מקומות מחוררים, שחוריהם דקים מאוד כמו מעשה הצורפים, 78 ונקראו כך מפני שהראות עוברת בהם. תרגום וישקף 79 - ואסתכי. אמר, כי כמו תפוח זהב בתוך רשת של כסף, אשר חוריה דקים מאוד, הוא הדבר הדבור על אפניו 80.

התבונן כמה נפלא הוא הדבר הזה בתיאור המשל המחוכם! 81 לפי שהוא אומר כי הדבר שהוא בעל שני פנים, כלומר: שיש לו פשט וסוד, 82 ראוי שיהא פשטו נאה ככסף, וראוי שיהא תוכו יותר נאה מפשטו, עד שיהא תוכו ביחס לפשטו כזהב לגבי הכסף; וראוי שיהא בפשטו מה שיורה למתבונן על מה שיש בתוכו, כמו התפוח הזהב הזה, שכוסה ברשת של כסף שנקביה דקים מאוד, אשר כאשר רואים אותו מרחוק או בלי התבוננות מעמיקה, 83 אפשר לחשוב בו שהוא תפוח כסף, וכאשר יתבונן בו היטב בעל עין חדה,84 יתברר לו מה שיש בתוכו, וידע שהוא זהב.

וכך הם משלי הנביאים ע"ה, פשטיהם חכמה מועילה בעניינים רבים, מכללם תיקון מצבי החברה האנושית כפי שנראה מפשטי משלי 85 ודברים הדומים לכך, ותוכן חכמה מועילה בהשגת הדעות האמיתיות כפי אמיתותן.


ודע כי המשלים הנבואיים יש בהם שני דרכים:
- מהם משלים שכל מלה שבאותו המשל כוללת עניין,
- ומהם אשר כל המשל מורה על כל העניין הנמשל, ויבואו באותו המשל מלים רבות מאוד שאין כל מלה מהן מוסיפה דבר באותו העניין הנמשל, אלא נאמרו ליפות המשל והסדרת הדברים בו, או כדי להוסיף בהסתרת העניין הנמשל. ויהיה סדר הדברים כפי מה שראוי לפשט אותו המשל, והבן זה היטב.


[משל נבואי מדויק]
והנה לדוגמת הסוג הראשון מן המשלים הנבואיים, אמרו:
והנה סולם מצב ארצה וכו' 86,
הרי אמרו סלם מורה על עניין מסוים,
ואמרו מצב ארצה מורה על עניין שני,
ואמרו וראשו מגיע השמימה מורה על עניין שלישי,
ואמרו והנה מלאכי אלוהים מורה על עניין רביעי, [י]
ואמרו עולים מורה על עניין חמישי,
ואמרו ויורדים מורה על עניין ששי,
ואמרו והנה ה' נצב עליו מורה על עניין שביעי.
נמצא שכל מלה האמורה במשל זה היא לעניין נוסף בתוך הכללות הנמשלת 87.


[משל נבואי כללי]
אבל דוגמת הסוג השני מן המשלים הנבואיים הוא אמרו:
כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי, וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב, עובר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד, בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה, והנה אשה לקראתו, שית זונה ונצורת לב, הומיה היא וסוררת וגו', פעם בחוץ פעם ברחובות וגו', והחזיקה בו וגו', זבחי שלמים עלי וגו', על כן יצאתי לקראתך וגו', מרבדים רבדתי וגו', נפתי משכבי וגו', לכה נרוה דודים וגו', כי אין האיש בביתו וגו', צרור הכסף וגו', הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו 88,

עניין הכללות הזו היא האזהרה מלהימשך אחר תענוגות הגופות ותאוותיהן, ודימה את החומר, שהוא סיבת כל התאוות הגופניות הללו באשה זונה והיא גם אשת איש. ועל משל זה בנה את כל ספרו.
ונבאר בכמה פרקים מן המאמר הזה את חכמתו בדמותו את החומר לאשת איש זונה 89, ונבאר היאך סיים ספרו זה 90 בשבח האישה אם לא הייתה זונה, אלא מצטמצמת בתיקון ביתה ומצב בעלה. וכל המעצורים הללו העוצרים את האדם מלהגיע לשלמותו הסופית, וכל מגרעת שתהיה באדם, וכל עברה, אינם באים לו אלא מחמת החומר בלבד, כמו שנבאר במאמר זה 91.

והנה סיכום זה הוא המובן מכל המשל הזה, כלומר: שלא יהא האדם נמשך אחר בהמיותו בלבד, כלומר: חומרו, כי חומר האדם הנוכחי 92 הוא חומר שאר בעלי חיים הנוכחי 92.


וכיון שכבר ביארתי לך את זה וגליתי לך סוד משל זה, אל תטריד את מחשבתך לומר ומה עניין אמרו "זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי", ואיזה עניין נכלל באומרו "מרבדים רבדתי ערשי", ואיזה עניין נוסף על הכללות הזו באומרו "כי אין האיש בביתו", וכך כל שאר מה שנאמר בפרשה זו, כי כל זה המשך לשון לפי פשט המשל, כיון שהמצבים האלה שהזכיר הם סוג מצב הזונים, וכך הדיבורים האלה וכיוצא בהם הם מסוג דברי הנואפים זה עם זה.


[דרכי כתיבת מורה נבוכים]
והבן ממני את זה היטב כי הוא יסוד גדול וחשוב במה שאני רוצה לבאר, וכאשר תמצאני באחד מפרקי מאמר זה מבאר עניין אחד המשלים, והעירותיך על כללות הנמשל מה היא, אל תחקור אחר כל פרטי העניינים שנאמרו באותו המשל ותרצה למצוא להן תיאום עם העניין הנמשל, מפני שזה יובילך לאחד משני דברים:
- או שיטה אותך מן העניין המכוון במשל,
- או שיחייב אותך לבאר דברים שאין להן ביאור, ולא נאמרו כדי לבארן. ותביא אותך התחייבות זו לכגון אותם ההזיות המרובות שהוזים ומחברים בהן רוב כתות העולם בזמננו זה, מפני שכל אחד מהם רוצה להמציא איזה עניין לדברים שלא נתכוון בהם אומרם למאומה ממה שחושבים הם 93.

אלא לעולם תהיה מטרתך ברוב המשלים ידיעת הכללות אשר ידיעתה היא המכוון, ויספיק לך במקצת דברים שתבין מדברי שפרשה פלונית משל, ואף על פי שלא אבאר שום דבר נוסף. כי כאשר תדע שהיא משל, יתבאר לך מיד לאיזה דבר היא משל, כמי שמסלק דבר החוצץ בין הראות והנראה *93. [יא]

הערות:

1. תהלים קמג, ח. וכוונת רבנו בפסוק זה: למדני דעת, כלומר: סלק המעצורים מלפני כדי שאוכל להעמיק בדרך זו אשר אני הולך בה, כי השגתך משאת נפשי. ולא כדברי אפודי ושם טוב ואברבנאל.
2. משלי ח, ד. אישים ובני אדם האמורים כאן הם המשכילים בעלי הדעת והתבונה, ולהם רבנו קורא ועימהם רבנו מדבר, ולא עם בעלי החיים הולכי על שתים.
3. שם כב, יז. וכוונת רבנו ע"פ פירוש חז"ל בחגיגה טו, ב. שאע"פ שיביא בספרו זה דעות מלומדים וחכמים שונים אך לבך תשית לדעתי.
4. "שמות" כולל שמות עצם, ושמות תואר, ואף שמות פעולה, וכפי שיפורט לקמן.
5. פעמים אפשר לחשוב שנאמרו בהשאלה דרך אי הקפדה, ופעמים אפשר לחשוב שהם משותפים לשני מובנים. כגון "חי" לאדם, ולירק המחובר, ולבלתי מבושל.
6. כיון שאמר "בידיעת התורה", בא מיד לפרש לצמצם ולהגביל על איזה מקצוע בתורה כוונתו עתה, כי "ידיעת התורה" בסתם ובאופן החלטי היא גם ידיעת נשמת התורה, ולאנשיה דווקא נכתב ספר זה. ורי"ח בלבל קטע זה.
*6. לפי ס. כי אין מטרת.
7. "אעתקאדה" - דעה שנתגבשה אצלו וסוכמה מתוך חקירה וידיעה בסיסית, ואינה סתם אמונה, כפי שתרגם הר"ש. וכבר הגדיר היטב מלה זו רס"ג בהקדמתו לספרו האמונות ודעות, ראה שם מהדורתי עמ' יא הערה 95. וראה לקמן בחלק זה פרק נ. ובספר המצות עשה א, כתב "נעתקד" ובריש הלכות יסודי התורה תרגמה "לידע".
8. כי מי שאינו שלם בדתו לא יטרידהו מאומה, יתהלך במישרים.
9. במעון השכל.
10. "עאקתה" עצרוהו, עמדו בפניו. והר"ש "הציקוהו" ולא דק.
11. כלומר: או שלא הצליח להבינו כלל, או שהבינו שלא במובנו הרצוי שם אלא במובן אחר שאינו עניין לשם. והר"ש לא הבין דברי רבנו, ואף הטעה את הרי"ח.
12. "דהשה" תימהון העוצר את האדם מלהחליט לכאן או לכאן, תהייה. ובר"ש "בהלה".
13. כפי הבנתו שאינה נכונה, וכפי שרבנו קורא אותם להלן "הדעות הדמיוניות". ולדוגמא בראותו מונחי הגשמה במושגי האלוהות, והרי השכל מחייב שאין להגשים כלפי מעלה, ואינו יודע ביאור לאותם המונחים, והרי הוא במבוכה אם ילך אחר שכלו ויחשוב שהוא נגד יסודות התורה כפי שהבינם [ה] בטעות, או ידחה את המושכל וילך אחר מה שהבין כדי שלא יקצץ בנטיעותיו הדמיוניות.
14. "ד'אהל" תרגמתי אמנם "פתי", אם כי הוראתה המדויקת, שכחה, העלמה, אי ידיעה, בורות, ואינה מגרעת יצירתית כפתיות. ובר"ש "נבהל". וראה לעיל הערה 12.
15. אפשר לתרגם מסלק כל הקושיות, או דוחה כל הקושיים.
16. "יחאורה" משוחח עמו, נושא ונותן.
17. "יט'ן בה", וברי"ח "החושב" ואינו נכון. כי בזה הנחשב בעיני הדומים לו שהוא חכם הסכנה גדולה יותר, שהוא מטמטם את עיני אחרים וטח את לבותם מהשכיל.
18. הכוונה על פירוש המשנה ומשנה תורה, שהם ספרים המיועדים להלכה ולתורת עשיית המצוות הנקרא "פקה" ועניני מחשבה נאמרו בהם באגב.
19. בפירוש המשנה חגיגה פ"ב מ"א שהם מכנים במעשה בראשית למדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה. ובהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה י' וביאור כל אלו הדברים שבפרק שלישי ורביעי הוא הנקרא מעשה בראשית.
20. בחגיגה שם כתב: וכוונתם במעשה מרכבה המדע האלוהי, והוא הדיבור על כללות המציאות ועל מציאות הבורא ודעתו ותאריו וחיוב הנמצאים ממנו, והמלאכים והנפש והשכל הנצמד לאדם ומה שאחרי המות. ובהלכות יסודי התורה פ"ב הלכה יא: וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה.
21. חגיגה יג א.
22. תרגום מילולי "האמתיות" וכ"ה בר"ש.
23. כלומר: שמטבע הדברים לא יתכן ואי אפשר לנהוג אחרת, כי בעניינים אלה כשהאדם מבטא מושג מסוים, מצטייר בלב השומע באופן שונה מכפי שהוא בלב המשמיע, ואם כן כל כמה שתבאר ותרחיב, עדין רמז ומשל הוא. וכמו שביאר רבנו לקמן ד"ה ודע כי כאשר.
24. להשגת מציאותו יתעלה.
25. תהלים כה יד. ופירושו כי סוד ידיעת ה' והשגתו אינה אלא ליראיו.
26. כלומר: ראשי הפרקים של עיקריהם ויסודותיהם כפי אמתת מציאותם.
27. חגיגה פ"ב מ"א. ומענינת מאוד ההבנה שהבין רבנו בצעירותו לשון זה "ולא במעשה בראשית בשנים" ראה שם מהדורתי ובהערות.
28. "אקתפאא" - לנהות, ללכת [ו] בעקבות, חיקוי.
29. אפשר לתרגם "מופיע" כרי"ח.
30. הרגלי תענוגיו והנאותיו של אדם הם גורמים גדולים בהעלמת האור, וראה לקמן סוף פרק לא הגורם הרביעי.
31. אפשר לתרגם: באפלה מוחלטת קרוב למצב.
32. ר"ש הוסיף משלו "במעט הפרש" וראה הערה 34.
33. דברים ה כח. וראה לקמן פרק יג. והכוונה שנשאר ברציפות ההשגה, וראה גם ח"ג פרק נא, והלכות יסודי התורה פ"ז הלכה ו.
34. שמות לד כט. ור"ש הוסיף כאן משלו "ויש מי שיהיה לו בין ברק וברק הפרש רב, והיא מדרגת רוב הנביאים" ודרכו לנהוג בדברי רבנו כבתוך שלו, כפי שהעירותי בפירוש המשנה אבות.
35. במדבר יא כה. והיא מעלת רוח הקדש, וראה לקמן ח"ב פרק מה. ודלא כרס"ג. ראה במדבר שם מהדורתי.
36. תרגום מלולי מדוייק "מנוחות רבות או מעטות".
37. בר"ש ורי"ח "עליו" ואינו נכון, כי הכוונה על ההברקות הרעיוניות וההשראה שאדם מרגיש לעתים בעסקו במושכלות ומבין בהם יותר מבזמנים אחרים.
38. בראשית ג כד. ורמז חשוב מאוד רמז רבנו בתקעו פסוק זה כאן. וראה לקמן ח"א פרק מט ולשון רבה שהביא רבנו שם מתהפכים פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים.
39. תהלים פב ה.
40. איוב לז כא.
41. נקד: למד פתוחה מם דגושה נעה.
42. נקד למד קמוצה מם רפויה נחה.
43. מלה ערבית נרדפת למלת "אלהי", כי בערבית "אללה" או "רב" שמות ה'. ולא ידעתי לה תרגום לכן הנחתיה כמו שהיא. ור"ש ורי"ח תרגמו "רבני" וראה אפודי ושם טוב ואברבנאל שטעו לפרש "אלהי" יודע פילוסופיא, "רבני" - יודע תלמוד.
44. לא רק במין המשלים כאשר שניהם ממבט פעולה אחת, אלא אף בסוג וממבטים שונים, וכפי שפירש האפודי, שהאחד דמה את החומר הראשון לאשה זונה בשל קבלו הצורות, והשני בלבנת הספיר בשל היותו חסר צורה.
45. כלומר, שברובם הנמשל הוא רק בחלק של המשל והשאר פטומי מילי.
46. כלומר, [ז] שפעמים לא רכזו את כל הנמשל במשל אחד אלא מפוזר במשלים שונים.
47. אפשר לתרגם מן העמקות והקצור מה שמשמש במקום המשל והחידה.
48. כמו שהטבע מושך את האדם ומכריחו לעשות פעולות, אף שבמחשבתו אינו רוצה אותם, כגון אדם מוכרח לישון על אף שהוא מעדיף לעיין בדברי חכמה. כך האדם מוכרח לדבר במשל, אם כי היה מעדיף לבטא את מחשבותיו ביתר בהירות, אילו היו בנמצא מלים התואמות את המשתרטט במח והנארג בלב.
49. מצות שבין אדם לחברו העוסקות בקיום סדרי החברה והמדינה, וכפי שיתבאר בדברי רבנו בחלק ג בטעמי המצוות. וכוונת רבנו כנראה שאין אותן המצוות יכולות למלא את ייעודן כפי הבנת רבנו, כי אם לאחר שיגובשו לאדם מושגים מושכלים על מהותן ותכליתן וידיעת רוממות המצווה בהן.
50. לדעת להכיר ולהשיג את המצווה, ושהוא מצוי כדי שנשמור את מצותו.
51. ראה לקמן ח"א פרק לד.
52. לעיל הערה 19.
53. ראה מדרש שני כתובים, בתי מדרשות ד.
54. "סתומות" מונח לדברים העמוקים וכלשון חז"ל בחגיגה כב ב "ומה סתומות שלכם כך" והר"ש שלא רצה להסמיך לשון נקבה לזכר הוסיף משלו "סודות סתומות" ולא הועיל כלום כי גם הסוד זכר.
55. קהלת ז כד. וראה לקמן ח"א פרק לד.
56. סנהדרין פ"י מ"א: ואני עתיד לחבר חיבור אאסוף בו כל הדרשות הנמצאות בתלמוד וזולתו, ואבארם ואסבירם הסבר מתאים לאמת, ואביא ראיות לכל זה מדבריהם, ואגלה מה מהם כפשטו, ומה מהם משל, ומה מהם אירע בחלום והזכירוהו בלשון פשוט כאלו אירע בהקיץ. ובאותו החיבור אבאר לך דעות רבות, ושם אבאר כל הדברים אשר הבאתי לך מהם בדברי אלה דוגמאות מעטות, כדי שתקיש עליהן. ע"ש. עוד שם ביסוד השביעי: ולכן אניחהו למקומו או בספר ביאורי הדרשות שהבטחתי בו, או בספר הנבואה שהתחלתי לחברו. ע"ש.
57. ואנחנו לא נדע באיזו דרך או שיטה החל. כי עד כמה שידוע לי לא נשתייר מאומה מזה.
58. משל במשל ורמז ברמז. ופעמים שיטה זו אף גורמת לשבושים ולהטעיה.
59. כי אינם מבינים מושכל, ואולי אף יטענו שיש בדברי סטיה מן הדרך.
60. "ג'מהור" קהל רב, [ח] ציבור גדול. ונמנעתי מלתרגם "המון", כדי שלא תתחלף במושג הנפוץ "המוני" שאינו מלומד, וכאן מדבר רבנו באותם היודעים דיני סוכה ולולב ואולי ארבעה שומרים, ובאחת יסכלו ויבערו כידוע. וראה הגדרתו הבהירה של רבנו שהגדיר סוג חכמים אלה בספרונו "מאמר תחית המתים" מהדורתי עמ' עא, ד"ה וכאשר נחלצנו. ובפירושו למשנה סנהדרין מהדורתי עם הערבית עמ' רא: והכת הזו דורשין וכו'.
61. "אלגבי" תרגומה מדוייק "הפתי" ובר"ש "הנמהר" וענינן אחד.
62. אפשר לתרגם "חכם".
63. אם יחשוב שפלוני אמר דברי סכלות, ואינו נוטה מדעותיו במושכלות אחריו, אבל יש בכך משום חושד בכשרים. אבל אם יחשוב כן בספרי הנביאים יש בכך הרס ליסודות הדת.
64. כלומר: דרך אגב תוך הרצאת הדברים ברעיון ובמטרה המרכזית שהיא ידיעת ה', ולא כל משל ונבואה כיחידה נפרדת כפי שהתחיל בספר הנבואה.
65. באותה תבנית ותכנית שהתחלתי.
66. כוונתו בעיקר על ארבעת הפרקים הראשונים בהלכות יסודי התורה, וששת הפרקים האחרונים בהלכות תשובה. אם כי ישנם הערות ורמזים מפוזרים בכל רחבי היד החזקה.
67. יתכן שהייתי צריך לתרגם "שעסק בפילוסופיא".
68. כולל מטבע לשון, שטת סגנון ובנין, ואף בטויי מלים.
69. הושע יב יא. ופירושו אודיעם דברי על ידי דימוי ומשל וחידה.
70. יחזקאל יז ב.
71. שם כא ה.
72. משלי א ו. והשוה דברי רבנו בהקדמתו למשנה ד"ה "והרביעי דרשות" מהדורתי עם הערבית עמ' לה-לו, והעברית עמ' כ. ובכלל דבריו שם כתב: ואין לאדם לעשות עם הלימוד וההשתדלות בעסק התורה, אלא לכוון את לבו לה' ויתפלל אליו ויתחנן שיחנהו דעת ויעזרהו ויגלה לו הסודות הכמוסים בכתבי הקדש. כמו שמצאנו דוד ע"ה עשה כן והוא אמרו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך (תהלים קיט ח). [ט]
73. דרשת ר' חנינה בשיר השירים רבה א, ח. ובשנוים. ור"ש הוסיף מעט שנוים משלו.
*73 ושמא דרך אגב מרמז רבנו נגד פילון ופמליתו כל בעלי האליגוריא הרואים במצות המעשיות רק רמזים לעניינים מסטיים.
74. שיר השירים רבה שם.
75. תרגמתי "מרגלית" כלשון המדרש, אבל בתרגום מלולי "פנינה".
76. משלי כה יא.
77. מעשה רשת ושבכה.
78. פיליגרין.
79. בראשית כו ח. ובכל מקום מתרגם אנקלוס כן כל השקפה בין כשהיא ביחס לאדם ובין כשהיא מתיחסת אל ה'.
80. "וג'היה" שני אפניו, והכוונה המשל והנמשל משובצים היטב. והנה מפרש רבנו אפניו כפל אופן או כפל פנים כדעת רבנו יונה. ובספר המצות לאוין קעט, ובפירש המשנה מקואות פ"ד מ"ג נראה כהבנת בני אדם דברים מדוייקים.
81. הבנוי בחכמה. והעדפתי לתרגם כן בלשון הדומה לערבית וכמנהג רס"ג בכל מקום, ובר"ש "המתוקן".
82. בר"ש "נגלה ונסתר" וממנו העתיק רד"ק במכלולו שרש אפן.
83. אפשר לתרגם: מדוקדקת.
84. אפשר לתרגם "שתום העין" כפירוש רבנו ורס"ג.
85. הכוונה לספר משלי. ובר"ש "משליהם" וטעות הוא.
86. בראשית כח יב.
87. בחלום [י] יעקב שים לב לדברי רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ז הלכה ג. ולקמן ח"א פרק טו וכא, וח"ב פרק י. תאם את דבריו, ואין צורך למה שכתב הר' גבעת המורה בזה.
88. משלי ז ו-כא.
89. ראה לקמן ח"א פרק יז, ח"ג פרק ח.
90. משלי לא י-לא.
91. ח"ג פרק ח, ופרק יב.
92. בתרגום מלולי "הקרוב" והכוונה הנוכחי, המצוי. הבשר ודם, וכנגדן "הרחוק" הם היסודות, וראה מלות ההגיון של רבנו שער ט.
93. הערה חשובה זו ראוי לזכרה תמיד, שלא כדעת הסוברים שרשאים אנו לדייק מדברי המחבר אף מה שלא עלה על דעתו. וכבר דברו בזה רבים ואין צורך להאריך בעניין זה כאן.
*93. וכעין הא דאמור רבנן "אי לאו דדלאי לך חספא, מי משכחת מרגניתא תותיה" ראה יבמות צב ב, בבא מציעא יז ב, ומכות כא ב, וראה תוספות בבא מציעא שם ד"ה אי לאו [יא] שטפלו בביאור והסבר פשט המשל.



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - צוואת מאמר זה

[כיצד ללמוד ספר זה]
אם תרצה להשיג כל מה שנאמר בו, עד שלא יישמט לך ממנו מאומה, תאם פרקיו זה עם זה 94, ואל תהיה מטרתך בכל פרק להבין כללות עניינו בלבד, אלא גם הבנת כל מלה שנאמרה בו דרך אגב ואף על פי שאינה מעניין הפרק. כי מאמר זה לא נאמרו בו הדברים איך שנזדמן, אלא בדקדוק רב ובמשנה דיוק וזהירות מגרימת טעות בהבנת דבר קשה, ואין דבר שנאמר בו שלא במקומו, אלא כדי לבאר עניין מסוים במקומו. ואל תעיין בו בקלישות 95 כי אז תזיקני ולא תועיל לעצמך, אלא צריך אתה ללמוד כל מה שצריך ללמוד, ועיין בו תמיד, והוא יבאר לך רוב הדברים הקשים שבתורה שהם קשים לכל משכיל.

והנני משביע בה' יתעלה את כל מי שקרא מאמרי זה, שלא יפרש בו אף מלה אחת, ולא יבאר לזולתו ממנו אלא מה שהוא מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו המפורסמים. אבל מה שיבין הוא ממנו ממה שלא אמרו זולתי מן המפורסמים שלנו - אל יבארהו לזולתו. ואל יתפרץ להשיב, כי אפשר שמה שהבין מדברי הפך מה שרציתי, ויזיקני תחת רצוני להועיל לו, ויהיה משלם רעה תחת טובה 96.

אלא יתבונן בו כל מי שבא לידו -
אם הרוה צימאונו ואפילו בדבר אחד מכל מה שקשה לו - יודה לה' ויסתפק במה שהבין;
ואם לא ימצא בו מאומה שיועיל לו כלל - יחשבהו כאלו לא נכתב.
ואם נתגלה לו בו שיבוש לפי מחשבתו, 97 ימציא לו הסבר וידין לכף זכות, ואפילו על ידי הסבר רחוק, כפי שנצטווינו אפילו כלפי המונינו, כל שכן כלפי חכמינו ונושאי תורתנו 98 המשתדלים ללמדנו את האמת כפי השגתם.


[מי יפיק תועלת מהספר?]
ואני יודע שכל מתחיל מבני אדם אשר אין בידו מאומה מדברי העיון, שהוא ישיג תועלת במקצת פרקי מאמר זה.
אבל השלם מבני אדם, הדתי הנבוך כפי שהזכרתי 99, הוא ישיג תועלת בכל פרקיו, וכמה גדול חשקו בו וכמה ערב הוא לאוזניו.
אבל המבולבלים, אשר כבר נתטנפו מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא מדע באמת - הם יירתעו מפרקים רבים ממנו, ומה מאוד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם עניין, ועוד כי מהם יתגלה פסולת הסיגים שבידם, שהם סגולתם ורכושם המיועד 100 לאידם.

והאל יתעלה יודע, שאני לא חדלתי לירוא הרבה מאוד מלכתוב את הדברים שרציתי לכתוב במאמר זה, מפני שהם עניינים עמוקים לא נכתב בהם כלל ספר באומה בזמני הגלות הללו במה שבידינו ממה שנתחבר בהם 1, והיאך אתחיל אני תחלה לכתוב בהם.

אך נשענתי על שתי הקדמות:
האחת אמרם בכגון [יב] עניין זה עת לעשות לה' וכו' 2.
והשנית אמרם וכל מעשיך יהיו לשם שמים 3.
על שתי הקדמות אלה נשענתי במה שכתבתי במקצת פרקי מאמר זה.

כללו של דבר: אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר, וצר לו המעבר, ולא אמצא 4 עצה ללמד אמת שהוכח אלא על ידי כך שיתאים למעולה אחד ולא יתאים לעשרת אלפים סכלים, הריני מעדיף לאמרו בשבילו, ולא אחוש לגינוי אותם ההמון 5 המרובים, ואטפל בהצלת אותו הנעלה היחיד ממה שנלכד בו ואורהו במבוכתו עד שיגיע לשלמות וירווח לו.



הערות:

94. תאם וצרף והשוה כל הדברים שנאמרו ונרמזו באותו עניין ומסביבו בכל פרקי הספר. כי יש עניינים שפוזרו בכמה וכמה פרקים מרוחקים, ופעמים נאמרו מלים אחדות בפרק מסוים כאלו דרך אגב, ועם הצירוף ישלם הבניין.
95. הכוונה שלא תלמד בו ברפרוף וקלישות, כי אתה עלול להזיק למחבר בתלותך בו דברי הבל ומחשבות שווא שראית בדמיונך כאלו אמר. ולעצמך ודאי שלא תועיל. ואפשר היה לתרגם "ואל תלמדנו בהשערותיך", ור"ל אל תבוא ללמוד בדעות קדומות עקומות ועקושות ותיאנס דברי המחבר כדמיונך. ובר"ש "ואל תרדפהו בזממיך". וברי"ח "ואל תרבה לדקדק עליו בסברותיך".
96. על דרך הכתוב - תהלים לח כא.
97. "ט'נונה" מחשבותיו הבלתי נכונות, השערותיו, דמיונותיו. ואין בעברית מלה אחת התואמת אותה.
98. והוי דן את כל האדם לכף זכות, אבות פ"א מ"ו, וראה פירוש רבנו שם מהדורתי. שם האריך לחלק בין שלשה סוגי בני אדם. ות"ח בקל וחומר.
99. לעיל, בתחילת מבוא זה.
100. אפשר: המעותד לצרותיהם.
1. כלומר: בחבורים המצוים בידינו היום, כי יתכן שהיו באומה ספרים מסוג זה של המורה אלא שאבדו. וכוונת רבנו על ספרו זה ברמתו עמקותו היקפו ומטרותיו, וצודק הוא בכך על אף שהיו בזמנו האמונות ודעות של רס"ג, חובות הלבבות של רבנו בחיי, הכוזרי של ר"י הלוי, [יב] וכ"ש אם נצרף להם מקור חיים לרשב"ג.
2. תהלים קיט קכו. וראה ברכות פ"ט מ"ז ופירוש רבנו שם. ולעניין ההיתר אף באסור תורה ראה בתשובת רבנו (מהד' בלאו) סי' רנו.
3. אבות פ"ב מט"ו. וראה בפרק החמישי מן הפרקים שהקדים רבנו לאבות.
4. הר"ש שינה "ימצא" כדי להמשיך הכינוי בנסתר, ולא רציתי לשנות סגנון רבנו.
5. דייק רבנו לכתוב "אלכ'לק" הברואים, כי אין אלה מסוג "אדם" אלא מסוג חי הולך על שתים.




רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - הקדמה

סיבות הסתירות 6 או הניגודים 7 המצוים באחד הספרים או באחד החבורים, היא אחת משבע סיבות.


[שבע סיבות לסתירות בספרים]
הסיבה הראשונה היא, שאותו המחבר אסף דברי כמה אנשים, והם בעלי סברות שונות, והשמיט שם הבעלים ולא ייחס כל דבר לאומרו, אז ימצאו באותו החבור סתירות או ניגודים, מפני שאחד משני הדברים דעתו של אדם מסוים והדבר השני דעת אדם אחר 8.

והסיבה השנית מפני שבעל אותו הספר הייתה לו סברא מסוימת וחזר בו ממנה, ונכתבו דבריו הראשונים והשניים 9.

והסיבה השלישית מפני שאין כל אותם הדברים כפשטן, אלא מקצתן כפשטן ומקצתן משל, ויש לו תוך. או שהיו שני הדברים אשר פשטיהן נגדיים משלים, וכאשר מבינים אותם כפשטן יהיו סותרים או נגדיים 10.

והסיבה הרביעית שיש בהם תנאי מסוים שלא נתבאר בהם במקומם מחמת צורך כל שהוא, 11 או שהיו שני הנושאים שונים, והאחד מהן לא נתבאר במקומו 12, ואז תיראה בהם סתירה ואין שם סתירה.

והסיבה החמישית הצורך ללמד ולהבין 13, כגון שהיה שם עניין מסוים עמוק וקשה להבינו, והוזקק להזכירו או להביאו כהקדמה בביאור עניין אשר קל להבינו שראוי להקדימו [יג] בלימוד לפני אותו הראשון, לפי שמתחילים תמיד בקל יותר. ויצטרך המלמד לנהוג בקלישות בהסברת אותו העניין הראשון באיזה אופן שיהיה ובעיון קלוש, ולא יעסוק בדקדוק אמיתתו, אלא יניחהו לפי תפישת השומע, עד שיסביר מה שהוא רוצה שיבינו עתה, ואחר כך ידייק באותו העניין העמוק ויבאר אמונתו במקום הראוי לו 14.

הסיבה השישית עומק הסתירה, שאינה נראית אלא לאחר הקדמות מרובות, וכל דבר שצריך לגילויו הקדמות מרובות הרי הוא יותר נעלם. וייעלם הדבר מן המחבר, ויחשוב שאין סתירה בין שני הדברים הראשונים. וכאשר מעיינים בכל דבר מהם, ומצרפים לו הקדמה נכונה, והוסקה המסקנה החיובית, וכך נעשה בכל מסקנה, מצרפים אליה הקדמה נכונה ותוסק מכך מסקנתה, יסתיים הדבר לאחר מספר היקשים 15 אל הסתירה שבין שתי התוצאות הסופיות או הניגודים. וכדומה לזה הוא הנעלם מן החכמים המחברים 16.
אבל אם תהיינה הסתירות גלויות בשני הדברים הראשונים, אלא שהוא שכח את הראשונה בשעה שכתב את השניה במקום אחר בחבורו - הרי זו מגרעת גדולה מאוד, ואין להביא את זה בחשבון מי שצריך להתחשב בדבריו 17.

והסיבה השביעית הכרת הדברים בעניינים עמוקים מאוד, שצריך להסתיר מקצת ענייניהם ולגלות מקצתן. ופעמים גורם הדוחק בדבר מסוים להמשיך את הדברים בו לפי הנחת הקדמה מסוימת, ויגרום הדוחק במקום אחר להמשיך הדברים בו לפי הנחת הקדמה הסותרת לראשונה. וצריך שלא ירגיש ההמון כלל את מקום הסתירה שביניהם 18. ויש שמערים המחבר להסתיר את הדבר בכל אופן.


[והנה הסתירות המצויות במשנה ובבריתות]
והנה הסתירות המצויות במשנה ובבריתות הם לפי הסיבה הראשונה, כפי שתמצאם תמיד אומרים קשיא רישא אסיפא ומשיבים רישא ר' פלוני וסיפא ר' פלוני, וכן תמצאם אומרים ראה רבי דבריו של ר' פלוני בכך וכך וסתם לן כותיה וראה דבריו של ר' פלוני בכך וכך וסתם לן כותיה. והרבה תמצאם אומרים סתמא מני ר' פלוני היא, מתניתין מני ר' פלוני היא, וזה הרבה מלמנות.


[הסתירות המצויות בתלמוד]
אבל הסתירות או השוני המצוים בתלמוד הם כפי הסיבה הראשונה והשניה, כפי שתמצאם תמיד אומרים בכך וכך סבר לה כר' פלוני ובכך וכך סבר לה כר' פלוני וכן אומרים סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא, ואומרים תרי אמוראי אליבא דר' פלוני וכל הסוג הזה הוא ממין הסיבה הראשונה. אבל לפי הסיבה השניה הוא אמרם בפירוש הדר ביה רב מההיא, הדר ביה רבא מההיא, וחוקרים אי זה משני הדברים הוא האחרון, וכך אמרם מהדורא קמא דרב אשי אמר לן כך וכך ומהדורא בתרא אמר לן כך וכך 19.


[הסתירות בספרי הנבואה]
אבל הסתירות או הניגודים הנראים בפשטי הדברים במקצת מקומות בכל ספרי הנבואה, הרי הם לפי הסיבה השלישית והרביעית. ואל [יד] העניין הזה הייתה מטרת כל הקדמה זו.

וכבר ידעת כמה רב אמרם ז"ל: כתוב אחד אומר כך וכתוב אחד אומר כך, ומעמידים נקודת הסתירה, ואחר כך מבארים שהדבר חסר תנאי, או שהנושא שונה. כגון אמרם:
שלמה, לא דייך שדבריך סותרין דברי אביך, אלא שהן סותרין זה את זה וכו' 20.
וזה הרבה 21 בדברי חכמים ז"ל, אלא שעל הרוב מתעניינים הם בדברים נבואיים הקשורים בדינים או במוסר 22, ואנחנו אין מטרתנו אלא להעיר על פסוקים שיש בהם סתירות לפי הפשט בהשקפות ובדעות 23. ויתבאר מזה מעט במקצת פרקי מאמר זה, לפי שגם העניין הזה מסתרי תורה.

אבל אם נמצא בספרי הנביאים סתירות כפי הסיבה השביעית 24, יש בזה מקום עיון וחקירה, וראוי שלא למהר להחליט בכך.

אבל השנוים שיש בספרי הפילוסופים האמיתיים, מהם 25 הם לפי הסיבה החמישית.
אבל הסתירות המצויות ברוב ספרי המחברים והמפרשים זולת מי שהזכרנו, הם לפי הסיבה השישית. וכך ימצא במדרשות ובהגדות סתירות גדולות 26 כפי הסיבה הזו, ולפיכך אומרים אין מקשין בהגדה 27. ומצוי בהם גם סתירות כפי הסיבה השביעית.

אבל מה שימצא במאמר זה מן השנוים, הם כפי הסיבה החמישית והשביעית 28. דע את זה ודייק בו וזכרהו 29 היטב, כדי שלא תהיה נבוך במקצת פרקיו.


ואחרי הקדמות אלו אחל בהבאת השמות אשר צריך להעיר על אמיתת עניינן המכוון בכל מקום כפי העניין, ויהיה זה מפתח להיכנס למקומות אשר ננעלו בפניהם השערים, וכאשר יפתחו אותם השערים ויכנס 30 לאותם המקומות, ינוחו בהם הנפשות, ויתענגו העיניים, וישליו הגופות מעמלם ויגיעם. [טו]

הערות:

6. בספר "מלות ההגיון" שער ד, הגדיר רבנו "תנאקץ'", כסתירה בין שני משפטים שהאחד בעל הקף כללי והשני בעל הקף חלקי. כגון: כל אדם חי - לא כל אדם חי, שהשני סתירה לראשון אבל איננו נגד, כי גם במשמע השני יש עוד אדם חי. או: לא אדם אחד מעופף - אחדים מבני אדם מעופפים. ע"ש.
7. שם הגדיר רבנו "תצ'אד" - ניגוד, ובתרגום ר"ש הפך, התנגדות בין שני משפטים שכל אחד מהם בעל הקף כללי כגון: כל אדם חי - אין אף אדם אחד חי. שהמשפט השני נגד הראשון לגמרי.
8. כלומר: והמחבר - המלקט אין לו דעה עצמית, ואין לו הוא הכרעה אישית, ופעמים אף אם ירד לעומק הדברים הנלקטים.
9. כלומר, שהמחבר בעל ידיעה עצמית והכרעה מקורית, אלא שחזר בו בהתחדש לו רעיון אחר, או על בסיס ראיות שלא נתן לבו להן מקודם, או אף דיוק מעמיק יותר באותן הראיות עצמן.
10. כעין אותה סתירה לכאורה שמסרו חז"ל ביבמות מט ב, שאמר מנשה לישעיה: משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי, ואת אמרת ואראה את ה' יושב על כסא. משה רבך אמר מי כה' אלוהינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת דרשו ה' בהימצאו. ששני הדברים גם יחד משל.
11. כגון האמור בתחילת ספרא בשבע מדות שדרש הלל הזקן לפני בני בתירא: כתוב אחד אומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, וכתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד... הכריע כי שכן עליו הענן. אמור מעתה כל זמן שהיה הענן שם לא היה משה נכנס, נסתלק הענן היה נכנס ומדבר עמו.
12. כגון האמור בשבת ל, ב. כתיב אל תען כסיל כאולתו, וכתיב ענה כסיל כאולתו, לא קשיא: הא בדברי תורה הא במילי דעלמא. הרי הנושאים שבהם מדובר שונים.
13. להבין לאחרים. לגרום שיבינו. מעין "משכיל" לפי פי' רס"ג ראה תהלים לב א [יג] מהדורתי.
14. דברי רבנו די ברורים, כי מטרת המורה לבאר את הדבר הקשה, והזכירו תחילה בביאור קלוש, כגון שרצה לבאר המושג "נפש" לכל היקפו, והזכירו בהסבר קלוש ובמושגיו הראשוניים בלבד, ועבר לבאר "רוח" או "נשמה" בהרחבה, כדי שיהו מצע לפני ביאורו המושלם והמקיף של נפש שהוא הדבר הקשה. וכיון שלא הושלם ביאורו באותו המקום, אלא במקום אחר, יבוא מי שראה את הסיום לחשוב שיש סתירה בין הביאור הראשון לאחרון. ולדוגמא קלה ראה לקמן ח"א פרק י"ג הערה 4, או מה שכתב בח"א פרק לב, שלא דק שם במונח "עקל" - שכל, ובמקומו יתבאר יתברר ויתלבן. והארכתי, לפי שראיתי מפרשים שטעו בהבנת דברי רבנו.
15. הקש והשוואה.
16. כך תרגם גם ר"ש. ואפשר לתרגם "וכיוצא בזה הוא העובר על החכמים המחברים". והוא כגון שתי הקדמות שהניחו וקבעו ה"מתכלמין" והם:
א) האלוה אינו גוף.
ב) האלוה חי נע.
לכאורה שתי הנחות פשוטות. אולם כל נע מתחלק, וכל מתחלק הוא גוף, הרי סתירה לאחר בחינת התוצאות.
17. וסוג זה של פרשנים ומחברים רבים מאוד מאוד, ומפני הכבוד לא אזכיר דוגמאות.
18. שאם ירגישו את מקום הסתירה שבהם עלולים להבין את הכוונה בטרם עת, או ללא ההקדמות הלימודיות הדרושות. ולדוגמא, ראה לקמן בח"ג פרק יג בשם "חכמי ישראל" ושם בפרק כה הפכה ממש בשם חכמינו.
19. ומן הסוג הזה הם [יד] כל הסתירות המצויות בדברי רבנו בין המהדורות השונות של פירוש המשנה ובין פירוש המשנה לחיבורו, ואף בחבור עצמו בין כתבי יד השונים.
20. שבת ל, א. ראה שם.
21. מצוי הרבה.
22. במדות ודרך ארץ.
23. בעוד שבאמת אין סתירה למי שמבין תוכן דבריהם.
24. כלומר, האם הניחו הנביאים סתירות בכוונה תחלה כדי להסתיר את הכוונה האמיתית מן ההמון.
25. מן הפילוסופים. וכנראה כוונתו לאפלטון וארסטו. ולהוציא את ה"מתכלמין" ה"אשעריה".
26. אפשר לתרגם: מרובות.
27. איני יודע מקורו.
28. ולפיכך צווה לתאם ולהשוות כל האמור בעניין מסוים שבכל פרקי הספר. ובכ"י ב.ס.ק. החמישית והשישית והשביעית.
29. לפי כ"י ב.ס.ק. ותונחה על פיו, או: ונהג על פיו.
30. ויכנס מי שיצליח להיכנס. [ טו]