מאמרי אמונת עתיך - עלון מס' 33

לתוכן הגיליון

שבט - אדר א' תש"ס

 

הרב יהודה זולדן

שושן הבירה וירושלים הבירה

 

    מגילת אסתר נקראת בשלושה תאריכים. י"א-י"ג אדר לעירות קטנות, בי"ד באדר בערים שאין להם חומה, ובט"ו באדר בעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. ר' יהושע בן קרחה סובר שקוראים בט"ו באדר בערים מוקפות חומה מימות אחשורוש (מגילה ב ע"ב) אך דעתו לא התקבלה. בירושלמי מגילה (פ"א ה"א) נאמר שתיקנו זאת לערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותו זמן. כך מנמק גם הרמב"ם (הל' מגילה פ"א ה"ה).

    מהו הקשר בין זמנו של יהושע בן-נון בכניסת ישראל לארץ, לבין הנס שמתרחש בתחילת בית שני במלכות אחשורוש[1]?

 

    א. שושן או ירושלים

    רבינו בחיי (כד הקמח ערך פורים עמ' של) כותב:

"בכל מקום שתמצא במגילה זו "בשושן הבירה", הכונה על ארמון המלך ששם כסא מלכותו שהיה שמו שושן, כי לשון הבירה הוא ארמון, והארמון הזה ששמו שושן היה בתוך עילם המדינה וכן כתוב בספר דניאל (ח ,ב): ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה. וכשתמצא במגילה זו שושן סתם, או העיר שושן, הכונה על שם מדינה ששמה שושן שהיתה קרובה לעילם. ויש לך לדעת כי רוב אנשי העיר שבשושן היו ישראל, אבל בשושן הבירה הוא ארמון המלך, לא היו שם ישראל כלל אלא מרדכי. כן פירש החכם ר' אברהם אבן עזרא. שושן הבירה היא מקום המלך".

    עשר פעמים מופיע הביטוי "שושן הבירה" במגילת אסתר, וכן בדניאל (ח, ב) ובנחמיה (א, א). עיר נוספת במקרא נקראת אף היא "בירה", זו ירושלים; ראה נחמיה (ב, ח) ושם (ז, ב) וכן בדברי הימים (א, כט, יט). אין במקרא שום עיר נוספת שנקראת "בירה" מלבד שושן וירושלים. זוהי גם נקודת המאבק: מהי בירת העולם, ירושלים או שושן? בירושלים נבנה בית מקדש ע"י שלמה המלך, ששימש מקום תפילה "גם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך... והתפלל אל הבית הזה" (מלכים א, ח, מא-מב). אך בית זה שהיה מרכז העולם וארמונו של מלך העולם, חרב; "כי ארמון נוטש" (ישעיהו לב, יד), "ובלע כל ארמנותיה" (איכה ב, ה). נבוכאדנאצר החריב את ירושלים ומקדשה, ושלט באזור במשך עשרות שנים. אך כעת מלכות פרס היא השולטת, ושושן היא מקום המלך. נסיונם של עולי בבל לבנות בהמלצת כורש ובסיועו, את הבית השני לא צלח בשלב זה, ובנייתו פסקה. אחשורוש מעביר את מרכז הכובד מירושלים לשושן הבירה. עיר הבירה ומרכזה של האימפריה החדשה, הכוללת מאה עשרים ושבע מדינות מהודו ועד כוש, היא מעתה שושן. אם ירושלים והארמון-המקדש שבה, שימש מקום מלכותו של ה', כעת מקום המלוכה הוא אצל אחשורוש, מלך בשר ודם, המולך בשושן הבירה.

 

    ב. שושן כתחליף לירושלים, פורים כתחליף לכיפורים

    כמה ביטויים לכך שאחשורוש בארמונו שבשושן הבירה, מתיימר להחליף את מקומו של מקדש ה' שבירושלים, מפסוקי המקרא ומדרשות חז"ל.

    1. "בהראותו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו" (אסתר א, ד), דרשו חז"ל (מגילה יא ע"ב) שלבש את בגדי הכהן הגדול. בגדי הכהן הגדול אינם לבוש גרידא אלא הם "לכבוד ולתפארת" (שמות כח, ב). הרמב"ן (שם) עושה הקבלה בין בגדי מלך לבגדי כהן גדול: "שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, בדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה". בנוסף לבגדי הכהן הגדול משתמש אחשורוש בכלי המקדש "וכלים מכלים שונים". הכהן הגדול הוא האישיות הבכירה ביותר בבית המקדש, ואחשורוש מציג את עצמו ככהן הגדול בארמונו שלו שבשושן, כשהכהנים המשרתים שם, והנהנים מהמאכלים, הם עבדיו ושרי המדינות שלפניו.

    2. "ימים רבים שמונים ומאת יום" (אסתר א, ד). המשתה שעורך אחשורוש לשריו ועבדיו מתקיים במשך חצי שנה. הרד"ל בפירושו לפרקי דר' אליעזר (פרק מט), כותב שמאחר והמשתה היה בחוץ, בגינת הביתן, סביר להניח שהמשתה היה בימות הקיץ. לפיו החל המשתה בראש חודש ניסן, וחישוב של מאה ושמונים יום מביא אותנו אל ג' תשרי[2]. או אז עושים משתה נוסף בן שבעה ימים לתושבי שושן הבירה בלבד. משתה מיוחד, בימים בהם היו מפרישים כהן גדול מביתו במשך שבעת ימים ולא מונעים ממנו מאכל ומשתה (יומא יח ע"א), וכל זה לקראת שיאו של המשתה ביום השביעי, שהוא י' בתשרי ביום כיפור. ביום זה מצווה אחשורוש "להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות" (אסתר א, יא) - כניסה פנימה לפני ולפנים בארמון המלך שבשושן. המטרה של אחשורוש "להראות העמים והשרים את יופיה" (שם) - וההקבלה ביום הכיפורים - "מה נהדר היה מראה כהן... כזר הנתון על מצח מלך"[3].

    3. "יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה" (אסתר ב, ב). גם כהן גדול חייב להיות עם אשה, שהרי הוא מכפר "בעדו ובעד ביתו" ודרשו חז"ל: ביתו - זו אשתו, ולדעת ר' יהודה "ואף אשה אחרת היו מתקינים לו שמא תמות אשתו" (יומא ב ע"א). כהן גדול נושא רק בתולה. "והוא אשה בבתוליה יקח. אלמנה וגרושה חללה וזונה את אלה לא יקח, כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" (ויקרא כא, יג-יד). כך נוהג גם אחשורוש; הוא מחפש נערה ודווקא בתולה תחת ושתי.

    4. "ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש... ובזה הנערה באה אל המלך" (אסתר ב, יב-יג). ההכנות נמשכות שנה תמימה כדי לזכות ולהיכנס לפני ולפנים אל המלך, כמו אותה כניסה מיוחדת ויחידה ביום הכיפורים, שנה לאחר הפעם הקודמת. יום כיפור הוא בעשור לחודש השביעי. וכניסתה של אסתר לאחר ההכנה במשך שנה היא בתאריך הפוך בשנים ובחודשים - בחודש העשירי בשנת שבע למלכות אחשורוש. (אסתר ב, טז).

    5. "כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך" (אסתר ג, ב), כאותן כריעות והשתחוויות ביום כיפור.

    6. "הפיל פור הוא הגורל לפני המן" (אסתר ג, ז). כאותן גורלות על השעירים ביום כיפור. אלא ששם הגורל הוא לפני המן, וביום כיפור הוא לפני ה'. "ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה'" (ויקרא טז, ז). לאחר הפלת הגורל יושבים אחשורוש והמן לשתות ואילו מרדכי והיהודים עושים צום בכי ומספד ולבישת שק ואפר (אסתר ד, ג), כראוי ליום בו עושים גורלות, מי לה' ומי לעזאזל .

    7. "כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית" (אסתר ד, יא). אחשורוש קובע נורמות כמו במקדש. לא באים בכל עת אל הקודש, ומי שבא בלי רשות כולל המלכה, אחת דתו - להמית. רק משנתנה רשות, מותר להכנס לפני ולפנים, אל "בית המלך הפנימית" (אסתר ה, א).

כך הם דברי תיקוני זוהר (פ' כא):

"ותלבש אסתר מלכות ובהון עאלת לפני ולפנים הדא הוא דכתיב ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית, ובהון נשאה חן בעיניו ורזא דמלה וראיתיה לזכור ברית עולם ומיד ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה אל תאחר. פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים דעתידין להתענג ביה ולשינויא ליה מענוי לעונג".

דברי הזוהר הללו הם המקור לראיית כל עניין פורים המשמש תחליף לכיפורים.

    8. "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות... שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב" (אסתר ח, טו-טז). גם מרדכי זכה לבסוף לעמוד לפני המלך, ומשיצא משם, נהג ככהן הגדול ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש (יומא ע ע"א).

    ומסכם המהר"ל (אור חדש עמ' פח):

"וכמו שהיה למשכן שהוא דירתו יתברך, אדנים ועמודים וקלעים, כך עשה אחשורוש, והכל שיהיה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע (ברכות נח ע"א) ותמצא כי עשה הכל בענין המשכן ששם השכינה. וזה כי עשה חצר וגם גינה וגם ביתן, כמו שהיה משכן חצר אוהל מועד וקודש קדשים, וכמו שהיה שם אדנים ועמודים ופרוסים עליהם קלעים כך היה הוא תולה קלעים על גלילי כסף עומדים על עמודי שש, והם כמו האדנים לעמודים".

    ומוסיף המהר"ל (שם עמ' צד):

"אמר למהומן בזתא חרבונא (אסתר א, י). הנה תמצא כי כל כונת אחשורוש שיהיה מלכותא דארעא כמלכותא דרקיעא ולכן היה לו שבעה משרתים כמו מלמעלה".

 

    ג. ערים מוקפות חומה, וירושלים במרכז

    לאחר כל מה שהתרחש בשושן והנסיון להעמיד אותה כבירת העולם, המטרה היא להחזיר ולהעמיד את ירושלים וארץ ישראל למרכז העולם. איך עושים זאת? ניתן להעמיד מקום כמרכז כשיש סביבו היקף. כך היה במדבר - היה מחנה ישראל שכלל ארבע מחנות; מחנה לויה שחנו סביב למשכן. ומחנה שכינה, מפתח חצר אוהל מועד ולפנים. כך היה גם במקדש בירושלים - מפתח ירושלים עד הר הבית כמחנה ישראל, ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער נקנור כמחנה לויה, ומפתח העזרה לפנים מחנה שכינה; (על פי הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז הי"א). בארץ ישראל היה מעגל היקפי רחב יותר. לא רק בירושלים שסמוכה למקדש, כמו במשכן במדבר, אלא עשר קדושות הם זו למעלה מזו. (כלים פ"א מ"א, ורמב"ם שם הי"ג). מעגל הקדושה הרחוק, החיצוני ביותר, העשירי, אלו הם עיירות מוקפות חומה, כשירושלים עצמה היתה אף היא עיר מוקפת חומה, אך מקודשת יותר מהעיירות האחרות המוקפות חומה, כשהמקום המקודש ביותר הוא בית קודש הקדשים ומעלתו הוא בכך שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום כיפור (על פי הרמב"ם שם הי"ג-הכ"ב).

    הרחבת מעגלי הקדושה המיוחדים של ארץ ישראל בערים מוקפות חומה התחדש לראשונה בשעה שכבש יהושע את הארץ "ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה" (ערכין לב ע"ב ורמב"ם הל' שמטו"י פי"ב הט"ו). אמנם, עברו מאות שנים עד אשר נחשפה קדושתה של ירושלים ונבנה בה המקדש ע"י שלמה, אך היה זה הכנה ותשתית, מהמעגל החיצוני כלפי פנים עד בניין בית ראשון. החזרת קדושת ערי חומה שבטלו עם חורבן בית ראשון וחידושם עם תחילת בניין בית שני, משמעותם החזרת הקדושה לארץ כפי שהיה עד שגלו עם חורבן בית ראשון, וציפיה לתהליך דומה למה שהתרחש בעת הכניסה לארץ בימות יהושע. אלא שבזמן יהושע אכן עברו שנים רבות עד אשר נבנה בית המקדש, ואילו כאן הבית עצמו נבנה מספר שנים מועט לאחר מכן. אם כי גם כאן הדבר תלוי בזמן שיש לישראל מלכות (מגילה ב ע"א ורמב"ם הל' מגילה פ"א ה"ט), ועצמאות מוחלטת שלא תחת שלטון פרס היתה מאוחר יותר, במלכות החשמונאים באמצע הבית השני "כשחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני" (רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"א). יתר על כן, תקנת קריאת מגילה בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, היא הלכה מחודשת שנוספה להלכות המיוחדות של ערי חומה שמשלחים משם מצורעים, ואין קוברים בתוכם מת עד שירצו שבעה טובי העיר או כל אנשי העיר (רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז הי"ג), והיא התחדשה עוד לפני שחזרו לקיים את ההלכות המיוחדות של ערי חומה. "מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע - מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתם בימי עזרא - מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה" (ערכין לב ע"ב ורמב"ם הל' שמטו"י פי"ב הט"ו). עזרא עצמו עולה לארץ כשבית שני כבר בנוי, מספר שנים לאחר נס פורים (עזרא ז, ז). תקנה זו מחייה מחדש את מעמדם המיוחד של ערי חומה בארץ ישראל, עוד לפני שעם עליית עזרא חוזרות כל ההלכות הנוגעות לעשר הקדושות שבארץ ישראל שבטלו עם חורבן בית ראשון. זהו אם כן "לחלוק כבוד לארץ ישראל" שאכן היתה חרבה באותו זמן וכעת מתחיל תהליך שיקומה עם נתינת מעמד מיוחד לערי החומה, מעגל הקדושה ההיקפי הרחוק של ארץ ישראל, כהכנה ותשתית לחזרת הקדושה והשכינה לארמונו של מלך מלכי המלכים במקדש שבירושלים.


 


[1] במאמרנו: "פורים - לחלוק כבוד לארץ ישראל" אמונת עיתך (15, עמ' 7), הסברנו זאת בכיוון מסוים, ובמאמרנו זה נוסיף רובד אחר.

[2] תיאור מדויק של חישובי הזמנים הללו בספרו של אליעזר שולמן "הגדת אסתר - גלות בבל ושיבת ציון" (עמ' 98).

[3] על כך שהמגילה ניצבת כתמונת ראי ליום הכיפורים, העירו בקצרה גם בספר "הדסה היא אסתר" (הוצאת תבונות, מכללת הרצוג שליד ישיבת הר עציון, הרב יונתן גרוסמן עמ' 86) והרב יואל בן נון (שם עמ' 53) המציין גם שמלכי פרס נהגו לכנות עצמם בתואר "מלך המלכים" על פי האמור בכתבי הרודוטוס.