החינוך הביתי במשנתו של הרש"ר הירש

יאיר פיקסלר


פרק ד - "חנוך לנער על פי דרכו"

טעותם החינוכית של יצחק ורבקה
המאמר שבכותרת הנו חלק מהפסוק במשלי פרק כב, ו: "חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". כפי שנראה להלן, ראה הרש"ר הירש בפסוק זה יסוד חשוב בהדרכה החינוכית הניתנת לנו על ידי התנ"ך, וייחס לו משמעות כפולה. הירש עוסק במשמעויות אלו במספר מאמרים שנדפסו בקובץ "יסודות החינוך", שאחד מהם אף נושא את הכותרת "חנוך לנער על פי דרכו". כמו כן, מעלה הירש את הנושא בפירושו לספר בראשית, כה, כז, בו הוא מותח ביקורת על התנהלותם של יצחק ורבקה בתחום החינוכי.1 2

נתייחס בתחילה לפירושו של הרש"ר הירש לספר בראשית ונפתח את היסודות המופיעים בפירוש זה, על סמך מאמריו האחרים הנוגעים לנושא.

על המילים "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים" בונה הירש יסוד מרכזי במשנתו החינוכית. הוא מפנה למדרש בבראשית רבה ממנו משתמע כי היה פגם בתהליך חינוכם של יעקב ועשו,3 ומרחיב את הביקורת כלפי יצחק ורבקה.

טעותם המרכזית של יצחק ורבקה היתה ההתייחסות השווה לשני בניהם, השונים זה מזה באופיים ובנטיותיהם כרחוק מזרח ממערב. על סמך הפסוק במשלי שצוטט לעיל, מסיק הירש כי יש לחנך כל ילד ונער באופן מיוחד ואישי, בהתאם לעתיד הצפוי לו על פי נטיותיו, אותן יש לאבחן כבר בגיל הילדות, מוקדם ככל האפשר.
"כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם ושכחו כלל גדול בחינוך: 'חנוך לנער על פי דרכו' וגו'. יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו...".4
יצחק ורבקה נכשלו בזיהוי אישיותו המיוחדת של עשו, והעניקו לו חינוך שלא התאים לרוחו. "המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה - מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל".5

הרש"ר הירש ממשיך ומתאר את ההחמצה הגדולה בכך שכוחותיו של עשו אינם מגויסים לעבודת ה', אלא נותרו מחוץ לעבודה זו.

מטרה נעלה זו - עבודת ה', יכולה להיעשות בדרכים שונות, על ידי בני אדם שונים, ובניצול כוחות נפש שונים. כדברי הירש: "התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורבגוניות, כריבוי תכונות האדם, וכרבגוניות דרכי חייהם".6

המשימה העיקרית היא לזהות את התכונות הטבועות בכל ילד, ולחנך אותו באופן ייחודי בהתאם לתכונות אלו.

בפירוש זה מביא הירש לידי ביטוי גם את האידאולוגיה של תעד"א כפי שעמדנו עליה בפרק ב'; הנזק שנגרם כתוצאה מטעותם של יצחק ורבקה הוא שכוחו של עשו נותר מחוץ לעולם העשיה היהודי. מטרת הברית של הקב"ה עם אברהם אבינו הנה לבנות אומה בריאה העובדת את ה' בכל תחומי החיים, לא רק במחשבה וברגש אלא גם בכוח ובאומץ. לו היה עשו נשאר בתחומה של ברית זו, היה מושג האידאל של תעד"א - גם תחום ה"שדה" היה משמש לעבודת ה'.

חינוך אינדיבידואלי - הלכה למעשה
במאמרו "ויגדלו הנערים",7 עוסק הרש"ר הירש באותו נושא אך הפעם מזוית חינוכית פרקטית ואקטואלית. הוא חוזר על הנאמר בפירושו לתורה, כדלעיל, ומרחיב את הדברים. הירש מדגיש את הרלוונטיות והמשמעות של דבריו למציאות החיים האקטואלית בימיו: "גם בימינו רואים אנו את התוצאות המצערות מזה, רבים הבנים של תלמידי חכמים אשר סרו מן הדרך, מפני שאבותיהם לא התעניינו כדי לבדוק מראש את כשרונותיהם ונטיותיהם".8

השאלה העומדת בבסיס המאמר היא כיצד קרה שיעקב ועשו, בני אותו אב ואותה אם, שיצאו לאויר העולם בשעה אחת, גדלו יחד וקיבלו את אותו הטיפול, הגיעו להיות בעלי ניגודים עזים כל כך ביניהם.

שאלה זו נפתרת, כאמור, בטעות שבחינוך הקונפורמיסטי: "השיטה האחידה בחינוך ובהוראה שהשתמשו בה לגבי שני האחים, מבלי להתחשב בהבדלים שבכשרונותיהם ובתכונותיהם, גרמה לאותו ניגוד מוחלט... כאשר גדלו והיו לאנשים".9

כאמור, במאמר זה עוסק הרש"ר הירש בשאלה המעשית העולה ממקרה זה - "בשיטת חינוך מיוחדת, פרי שקול דעת וכובד ראש, יש לפתור את הבעיה, כיצד אפשר לחבב את תפקיד ברית אברהם על ילדים בעלי תכונות דומות לאלו של עשו...". הפתרון לפי הרש"ר הירש נעוץ בהעברת המסר לפיו "בתוך מסגרת ברית אברהם יש מקום ותפקיד לכל נטיה ולכל תכונה אנושית... כל מי שירצה לעבוד את ה' באמת ובאמונה... יפעל בתוך חוגו ובתוך מסגרת פעולתו: בחקלאות, במסחר, בתעשיה, במחקר, במעבדה המדעית, בצבא בהוראה ובכהונה".10

גם כאן ניתן להבחין כי עקרון החינוך האינדיבידואלי משרת את הרש"ר הירש לשם השגת האידאל של תעד"א ועבודת ה' בכל תחומי החיים.

הרש"ר הירש שב ומדגיש את העובדה כי יהודי טוב אינו רק תלמיד חכם. לא לכל אדם יש את התכונות הנחוצות לייעוד כזה, ונער שחונך למטרה זו ואין בילתה, כאשר הוא רואה שחיים אלו אינם תואמים את אישיותו, אין לו ברירה אלא לפרוק עול. הוא לא מכיר דרך אחרת להיות יהודי. "אילו היו מלמדים את בניהם לדעת... שיש זכות קיום לכל החיים הציבוריים והפרטיים... שיהדותו של זבולון "בצאתך" שווה ליהדותו של יששכר "באהליך" - אפשר שהיו בנים אלה נשארים נאמנים לתורה ולמצוות כל ימי חייהם".11

"על פי דרכו" - משמעות נוספת
במאמרו "חנוך לנער על פי דרכו",12 מוסיף הרש"ר הירש משמעות נוספת לכלל חינוכי זה: "חנוך את בנך על פי הדרך שעליו ללכת בו13 במשך כל ימי חייו, זכור בחנוך בנך תמיד את עתידו, ואת דרכו בחיים קח לך לקנה מדה לחנוך שתתן לבנך".14

המלה "דרכו" מתפרשת במאמר זה כאירועים שעתיד הנער לעבור בחייו, ואם כן - על המחנך לקחת בחשבון אירועים אלו כאשר הוא עוסק בפעולת החינוך. ניתן לומר כי הרש"ר הירש מפרש כאן את הכלל החינוכי המפורסם כ "תכנון ארוך טווח" של החינוך.

תכנון זה צריך לכלול לא רק את הנטיות האישיות של החניך, אלא גם את המאורעות שאותם צפוי הילד לעבור בחייו.

במאמר זה עוסק הירש בעיקר בבעיית החילון בחברה, כפי שעמדנו עליה לעיל, ומאשים באחריות לתופעה זו את החינוך המסתגר, אשר מי שזוכה לו אינו נתקל בסכנות הרפורמה כי אם לעת בגרותו. במצב כזה, סבור הירש, אין ספק כי הנער יתפתה ויפרוק עול.

"חנוך לנער על פי דרכו", יש להכין את החניך ל"יציאה לחיים", להתמודדות עם הסכנות האורבות לו. מכיון שנהיר להורים כי בנם לא ישאר לעד במסגרת "סטרילית" בה הוא אינו חשוף לפיתויי הרחוב החילוני, חובה עליהם לדאוג לכך שהוא יכיר במידת מה את העולם הגדול. באופן כזה, כאשר הילד יצא לחיים, הוא לא יתקל בגירויים חדשים אשר לא חונך להתגבר עליהם. לשם כך מציע הירש, בין השאר, למהר ולטעת בילד את התכונות הנחוצות לו: "... על כן אסור לנו לדחות את רכישת המידות הדרושות לו בחיים... יש לרכוש על ידי נסיון והרגל מן הילדות את כל המידות הטובות שבהן צריך להצטיין המבוגר: אהבת האמת, פרישות, צניעות, ישרנות, רדיפת השלום והצדקה...".15

ברם, בהקניית המידות התרומיות הללו לא די. הירש מבקר בחריפות את ההורים המחנכים את ילדים באופן מצומצם וסגפני: "הבית, שבו מסתגפים בקפדנות ומתרחקים מכל שמחת החיים, הוא המקום המתאים לחנוך הבנים לקלות דעת ופריצות...". לעומת זאת, אם ההורים יאפשרו לילדיהם גם את התענוגות המותרים והרצויים, הרי שהילדים יבינו כי דרך התורה אינה דרך הסגפנות, וילמדו "למצוא את תענוגיהם המותרים ולא לסור מן המותר כחוט השערה או להפסיד משהו מהדרך המוסרית".16

גישה זהה נוקט הירש באשר ליחס לחכמות הכלליות בחינוך הנוער. ציינו לעיל את הסכנה (שלא לומר, כמעט ודאות) שילד שהורחק מכל תענוג גשמי בתואנה שהתענוגות כולם אסורים, יפרוק עול בהחשפו לפיתויים אלו. באותו אופן קיימת סכנה, כי ילד שחונך לכך כי כל חכמה מחוץ לתורה היא שקרית ואסורה, יבעט בכל מה שחונך אליו כאשר יגדל ויראה כי ניתן למצוא גם דברים חיוביים בין חכמות אלו.

בהקשר לכך כותב הירש: "שגיאת חנוך הקרובה לפשע היא להקנות לבנינו את הדעה כאילו כל מדע ואמנות אשר הנושא שלהם איננו דוקא נושא מן התורה, ראוי לבוז". כאשר יראה הנער "שבצדק קבעו לנו חז"ל ברכה מיוחדת בשעה שרואים חכם גדול במדע הכללי - 'שנתן מחכמתו לבשר ודם'",17 הוא עשוי להגיע להערכה מוגזמת של אותן חכמות כפי שקודם לכן הגזים בזלזול בהן. דבר זה יביא לתוצאה ההפוכה ממה שקיוו ההורים להשיג - קרנם של המדעים הכלליים תעלה בעיני הנער, בעוד שהיחס לתורה יתהפך והיא תדחק לקרן זוית.

אמנם, גם במאמר זה, בו מרחיב הרש"ר הירש במשמעות של "חנוך לנער על פי דרכו" כתכנון החינוך על פי הצפוי לחניך בעתידו, הוא שב ומדגיש את המשמעות הראשונה של הדרכת הפסוק: "הפסוק מפנה את תשומת לבנו לכל ילד וילד לחוד ודורש מאתנו לחנך אותו על פי דרכו, זאת אומרת דרכו הוא. בזה דורש הפסוק חנוך אינדיבידואלי בהחלט!... לא כל שיטה מתאימה לכל חניך וחניך, אנו שואפים, שבעל אופי כעשו שבין בנינו, יהיה לאיש ישר ונאמן במידה שוה לבעל אופיו של יעקב".18

הסינתזה
במאמרו "התנ"ך כמדריך חינוכי" ניתן למצוא מעין סיכום, בו מאחד הרש"ר הירש את שתי המשמעויות של "על פי דרכו" עליהן עמדנו לעיל, לכדי תפיסה קוהרנטית ומקיפה.

כפי שראינו, ניתן להבין את המלה "דרכו" בפסוק בו אנו עוסקים, כנטיותיו האישיות של החניך, תכונותיו וכשרונותיו. לפי הבנה זו, מתפרש הפסוק כהנחיה לחינוך אינדיבידואלי לכל דבר. לפי ההבנה השניה, לעומת זאת, אין מדובר בפסוק על חינוך אינדיבידואלי במובן הקלאסי, אלא בהתחשבות בנסיבות החיים ("תכנון ארוך טווח" של החינוך). אמנם, נסיבות אלה עשויות להשתנות מחניך לחניך, ובהתאם לכך יש להתאים את החינוך, אולם אין מדובר על התאמת החינוך לחניך עצמו, כי אם לגורמים חיצוניים.

כאמור, במאמר "התנ"ך כמדריך חינוכי" ניתן למצוא את שתי ההבנות הללו כאחת;

"יש לחנך את הנער על פי טבעו ותכונות אופיו, לפי הדרך בה היה הולך גם בלי הדרכתו של המחנך, בהתאם להשפעת תקופתו, סביבתו, משפחתו, מעמדו, תפקידו ומקצועו - כל אלה גורמים חיצוניים העשויים להשפיע על החינוך לטובה או לרעה".19

נראה כי הירש כולל את שתי המשמעויות דלעיל במילים "לפי הדרך בה היה הולך גם בלי הדרכתו של המחנך". מילים אלו כוללות הן את הגורמים הפנימיים והן את הגורמים החיצוניים, כפי שהם מפורטים בהמשך המשפט.

במספר מקומות במאמר מרחיב הירש את העיסוק בשני סוגי הגורמים ועומד על החשיבות הרבה בכך שהמחנך יכיר היטב כל אחד מהם ביחס לכל אחד מחניכיו. לגבי הגורמים הפנימיים כותב הירש: "כל אדם הוא עולם קטן בפני עצמו... בכל אדם פועלים כוחות שונים, תכונות, כשרונות, יצרים ודחפים, איש איש לפי טבעו... המחנך הנאמן והמסור, עליו לפעול בכל מקרה לפי התנאים האישיים של התלמיד...".20

ולגבי הגורמים החיצוניים: "מחובתו של המחנך להכיר היטב את תנאי החיים והנסיבות האלה, למען ידע לחנך את הנער לקראת יעודו הקדוש, תוך תאום עם התנאים וההשפעות הנובעות מהם".21

גם במאמר זה שב הירש ומדגיש את מטרת החינוך - חיים שלמים על פי התורה. המלה "תמימה" בפסוק "תורת ה' תמימה..."22 מתפרשת כאן על פי הירש כ"מקיפה וחובקת את האדם כולו, בשלמותו".23 לפי הסבר זה, כל כוח שישנו באדם צריך להיות משועבד לעבודת ה'.

מטרה זו ניתנת להשגה רק על ידי הכרה יסודית של כל הכוחות הללו בנפשו של החניך, בנוסף להבנת הגורמים החיצוניים המשפיעים על תהליך חינוכו והתפתחותו.

סיכום
הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" מהווה אבן יסוד במשנתו החינוכית של הרש"ר הירש. הירש מייחס לפסוק זה משמעות רחבה מאוד, הכוללת מספר גורמים המשפיעים על התהליך החינוכי, גורמים אישיותיים - פנימיים, וגורמים סביבתיים - חיצוניים. בתוך משמעות זו מקופלת גם דרישתו החד משמעית של הרש"ר הירש לחינוך אינדיבידואלי באופן מוחלט.

עיון בכתביו החינוכיים והפרשניים של הרש"ר הירש מעלה כי לא ניתן לנתק את התפיסה הפדגוגית של "חנוך לנער על פי דרכו" מהתפיסה האידאולוגית של תעד"א. בכל מקום בו עוסק הירש בנושא, עולה ההקשר של מטרת החינוך. יש לחנך את הנער על פי דרכו ונטיותיו האישיות על מנת שכל הכוחות האנושיים ישרתו את המטרה הנעלה של עבודת ה' ושל חיי תורה. בנוסף לכך, משמשת התפיסה הפדגוגית את הירש על מנת לפסול את החינוך המסתגר ואת ההתבדלות מהמודרנה ומהחכמות הכלליות. חינך מסוג זה, לפי הירש, מתעלם מהדרך הצפויה לחניך בעתיד, ולכן חוטא למטרתו וסופו שיגרום נזק לחניך.

הערות:



1. פירוש התורה.
2.
לדרכו של הירש ויחסו לביקורת כלפי האבות, ראה: ע. פריש, 'שיטתו של רש"ר הירש בסוגיית חטאי האבות על פי פירושו לספר בראשית', בתוך: ש. פוירשטיין ומ. ארנד (עורכים), דרכים במקרא ובהוראתו (סדרת תרבות יהודית והוראתה), רמת גן, תשנ"ז, עמ' 181 - 197. פריש מצטט שלושה מקורות בפירושו של הירש לספר בראשית בהם הוא מצהיר הצהרה עקרונית בסוגיה זו. בשלושת הציטוטים מצדד הירש בגישה המוכנה לבקר את גדולי האומה, אם יש צורך בכך. אמנם, בדבריו ניכרת נימה אפולוגטית בלתי מבוטלת. למרות הצהרותיו של הירש, מוצא פריש שישה מקרים בלבד בהם מבקר הירש את מעשי האבות, לעומת עשרים ושלושה מקרים בהם הוא נמנע מלעשות כן, על אף שלכאורה ישנו מקום לכך.
3.
בראשית רבה, סג, יד: "ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים".
4.
פירוש התורה, בראשית, כה, כז.
5.
שם.
6.
שם.
7.
ש"ר הירש, 'ויגדלו הנערים', יסודות החינוך כ"א, עמ' ע - עו. להלן: ויגדלו הנערים.
8.
ויגדלו הנערים.
9.
שם.
10.
שם.
11.
שם.
12.
ש"ר הירש, 'חנוך לנער על פי דרכו', יסודות החינוך כ"א, עמ' מט - נו. להלן: חנוך לנער.
13.
הטעות במקור.
14.
חנוך לנער.
15.
שם.
16.
שם.
17.
שם.
18.
שם.
19.
התנ"ך כמדריך חינוכי.
20.
שם.
21.
שם.
22.
תהלים, יט, ח: "תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי".
23.
ובדומה לכך בפירושו לתהלים: "תורה אלוהית המקיפה את כל ענפי חייו". ראה: ש"ר הירש, ספר תהלים עם פירוש הרב שמשון רפאל הירש, תרגום: י"ז ליפשיץ, ירושלים, תשל"א.