|
|
שמירת מרחק בתלמוד
|
|
במסכת בבא קמא, פרק שלישי, יש הרבה דיונים על אנשים שהולכים ברחוב ונתקלים זה בזה, והמסקנה היא (אם הבנתי נכון) שהאחריות מוטלת בד"כ על זה שהולך ראשון - הוא צריך להיזהר שלא ליפול, ואם נפל - הוא צריך לקום או להזהיר את אלה שמאחריו.
ואני תמה: וכי חז"ל לא חשבו על הרעיון הפשוט של שמירת מרחק? מדוע לא תיקנו, שכל אדם שהולך ברחוב חייב לשמור מרחק של 2 שניות (לספור 21 22) מזה שהולך לפניו, ואם לא שמר מרחק, האחריות מוטלת גם עליו?
והרי בתקנה פשוטה זו יכלו לחסוך הרבה מאד תאונות!
|
התשובה:
|
|
הערה מעניינת.
לענ"ד הבעיה המרכזית בהצעה היא יכולת האכיפה. כדי שלתקנה זו יש שיניים יש לנקוט סנקציות נגד העוברים עליה. יש לבדוק בשעה שהדבר בא לדין שאכן לא נשצמר המרחק במדויק.
בהעדר משטרה מסודרת, בהעדר אמצעי בדיקה משוכללים - אין לתקנה זו סיכוי של ממש. לכן הקריטריון הפשוט והצודק של כל המשנה ידו על התחתונה הוא השולא בבירורי נזיקין בתחום זה.
עמית קולא
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
שמירת מרחק בתלמוד
|
|
|
|
|
|
|
|
|